במשדר מיוחד לציון 20 שנה לפרוץ האינתיפאדה הראשונה, תיאר ד"ר יצחק רייטר, מהאוניברסיטה העברית ומכללת אשקלון, ביומן הצהרים של ערוץ 7 את הסיבות שגרמו לפרוץ האינתיפאדה הראשונה: "להגיד שהתאונה המפורסמת, גרמה לאינתיפאדה הראשונה זה כמו להגיד שהביקור של שרון בהר הבית גרם לאינתיפאדה השנייה, ברור שגורמים שונים סייעו לכך והיה את אותו מקרה אלים אחד שהצית את התסיסה".
כזכור נהג ישראלי פגע בשמונה בדצמבר 1987 במכוניתם של ארבעה פועלים פלסטינים ממחנה הפליטים ג'באליה שברצועת עזה וגרם למותם.
"הגורמים הם בראש ובראשונה, התחושה בקרב הפלסטינים שנחסם האופק המדיני. ב-87 היה ניסיון של שמעון פרס כשר חוץ להגיע עם חוסיין להסכם לונדון שנדחה בידי ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, שנה קודם לכן משא ומתן בין ירדן לבין אש"ף שהיה צריך להיחתם כ"הסכם עמאן" התפוצץ, התחושה שלהם הייתה שאין להם עתיד מה שהביא להתפרצות הזאת".
"האינתיפאדה הראשונה, בניגוד לאינתיפאדה הנוכחית, הייתה התקוממות עממית שהתפרצה בכל מיני מקומות והתפשטה בעשרות מקומות שכללו מאות אירועים אלימים בכל יום, זה היו אירועים של ניסיון לפגוע באזרחים ובכוחות הביטחון... אני מתרשם שבגלל ההיקף הרב של האירועים שהתפרסו על כל כך הרבה מקומות והאופי הלא אלים יחסית שלה גרם לכך שהיה הרבה יותר קשה להתמודד איתה מאשר האירועים של היום".
"באינתיפאדה הראשונה היה גורם אחד שהביא להעצמתה - הפצועים וההרוגים שלוו בהצהרות של אישים כרבין שאמר "נשבור להם את הידיים והרגליים", צה"ל לא ידע כל כך איך להיערך מול ההתקוממות העממית מה שהביא להתלקחות... היום כמעט אין בית פלסטיני שאין בו נפגע מהתמודדות מול כוחות הביטחון, יש לכך השפעה מצטברת, כי הרבה מהמפגעים יוצאים מבית שהיה בו נפגע מתוך רגשות של נקמה".