שבוע זכויות האזרח בישראל מאופיין בד"כ בדו"חות על מצבם של הערבים במדינת ישראל והיחס אליהם. ארגון זכויות האדם ביש"ע הכין לקראת שבוע זה דו"ח מקיף על מצבם של ציבור המתיישבים ביש"ע.
בהקדמה לדו"ח כותבת יו"ר הארגון, אורית סטרוק, כי הציבור ביש"ע סובל מגילויים בוטים של רמיסת זכויות היסוד שלו, אך אינו זוכה כמעט בכלל להגנה של האגודה לזכויות האזרח. עם השנים, נוצר והתברר הצורך בארגון זכויות אדם "משלנו", אשר יתייחס למתיישבי יש"ע כאל בני אדם בעלי זכויות, ולא כאזרחים סוג ב' ג' וד'. ארגון זכויות האדם ביש"ע משתדל לתת מענה לצרכים השונים, התוצאתיים לרמיסת זכויות המתיישבים ע"י רשויות המדינה.
בד"ח סקירה קצרה על 8 תחומים בהם רמיסת זכויות האדם של ציבור המתיישבים ביש"ע חורגת על מעבר לסביר ולמקובל במדינת ישראל.
"לצערנו הרב, בכל אחד מהתחומים הנסקרים להלן, לא זכו מתיישבי יהודה ושומרון לסעד מהאגודה לזכויות האזרח. למרבה הצער, פעמים רבות נקטה האגודה עמדה השוללת את זכויות היסוד של המתיישבים, ולעתים אף ביצעה פעולות שתכליתן שלילת זכויותיהם.
לגבי כל אחד מהתחומים נוכל להעמיד מרואיינים הן מקרב הנפגעים, הן מקרב עורכי הדין המטפלים בתחום זה, והן מקרב פעילי השטח של הארגון", כותבת סטרוק.
גרוש מתיישבי חבל עזה וצפון השומרון:
עצם הגרוש של אלפי אזרחים מבתיהם מהווה רמיסה בוטה ביותר של זכויות אדם, הן ע"י הכנסת, והן ע"י בג"צ. חוק הגירוש, או בלשון המחוקק "החוק לישום תכנית ההתנתקות" הינו, כלשונו של השופט העליון בדימוס צבי טל "חוק המכשיר עוול". לראשונה בתולדות מדינת ישראל נדרשה הכנסת לחוקק חוק שיכשיר את גירושם של אלפי בני אדם, פעולה שעד אז הוגדרה בחוק הישראלי כ"פשעי מלחמה" וכ"פשעים כלפי האנושות". "החוק ליישום תכנית ההתנתקות" נועד לאפשר לממשלת ישראל לבצע גירוש של כ-8,000 יהודים מבתיהם. כיון ש "חוק יסוד כבוד האדם וחרותו", קובע כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה..." - נדרשו הכנסת, ולאחר מכן בג"צ, לברר האם החריגה מחוק היסוד עומדת בכללים שנקבעו בחוק עצמו, כלומר: האם הגרוש מתבצע "לתכלית ראויה".
ה"תכלית", כפי שהוצגה לכנסת, ולבג"צ, על ידי נציגי פרלקיטות המדינה היתה: "להוביל למציאות בטחונית, מדינית, כלכלית ודמוגרפית טובה יותר."
במסגרת הדיונים לחקיקת החוק, שהתקיימו בועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ובמסגרת המסמכים שנמסרו לבג"צ – לא הובאו כל הוכחות או ראיות לקיומה של התכלית, קרי: לא הוכח, בלשון המעטה, כי המציאות שתיווצר בעקבות הגירוש תהיה טובה יותר בהיבט הבטחוני, המדיני, הכלכלי והדמוגרפי. מנגד, הוצגו טענות רבות ע"י מתנגדי החוק, כי ההפך הוא הנכון, וכי מצבה של ישראל יורע בכל התחומים הללו, כתוצאה מביצוע ההתנתקות (הערכה שהתבררה כנכונה בתוך זמן קצר).
בכל זאת, אישרו הכנסת, ולאחר מכן שופטי בג"צ את חוק הגירוש, ובכך פגעו פגיעה אנושה באלפי אזרחים, ברכושם, בפרנסתם, בכבודם, בבריאותם הפיזית והנפשית, בכל מרקם החיים שלהם והפכו אותם לפליטים בתוך מדינתם-הם.