בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר תשע שנות מאסר נגזרו על אנדי מחרייב שהורשע על פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון בסדרה של מעשי שוד של קשישים.
"אין להסתפק בתקופת מאסר קצרה בבחינת תגמול הולם לנאשם, כזה אכן, המפליל עצמו בסדרת מעשים קשים. וחרף הפללתו מפיו הוא...אכן, האמור שלא בגזירת עונש חמור יותר, כזה אשר ראוי היה הנאשם לו אלמלא הודייתו, אלמלא גילוי המעשים הרעים מפיו הוא, אך עדיין בעונש חמור, גמול מעשיו הרעים, הנשנים, עזי הפנים. חרטה קודמת – כזו הנרמסת חזר ושנה במעשים דומים רעים; חרטה קודמת – אשר זכר אין לה במעשים קשים נמנים – חרטה היא, אך שוברה אינו מוכח בצדו בנסיון עבר", כתבה השופטת.
"מתוך אותם טעמים – ראיתי להפעיל מאסר על תנאי רובו שלא בחופף; שאם לא כן – תיטול עוקצה ומטרתה של ענישה על תנאי כאשר חוזר נאשם לסורו, כדרכו של נאשם. אכן, בזכרון הודיתו מפיו הוא, הדבר הכמעט יחיד, העומד לזכותו; דבר יחיד, אך בעל משקל, כאמור. זאת - לצד הודייתו בבית המשפט, חסכון הזמן, מניעת צורך הבאת עדים כמצבם, על כל המשתמע מכך. אכן, בלקיחת חשבון שקולי ענישה. באמירה, כי אלמלא זאת – עונשו היה חמור בהרבה.
תקוות בית המשפט היא, כי ישכיל הנאשם ויתמודד בתוך כותלי בית הסוהר עם בעיית סמים. תקות בית המשפט, כי יובהר לנאשם כי דרך הפשע אינה משתלמת, וכי לא יכול הוא, אף במחיר הודייה, לקנות כפרה או עונש נמוך על מעשים שפלים. תקוות בית המשפט היא כי לא יסבור נאשם כי הודיה במעשים רעים ושפלים מקנה לכשעצמה ענישה מקילה כבקשתו. תקוות בית משפט כי יבין הנאשם כי "הודיה חוזרת" וחרטה, אשר אינן מוכחות הלכה למעשה בשיגרת חייו - אינן קלף מיקוח מקל".