"איראן עשויה להגיע לנשק גרעיני עד סוף 2009", כך כתב ביום שישי הנרי קיסינג'ר, מי שהיה שר החוץ האמריקני בשנות השבעים, במאמר בוושינגטון פוסט.
קיסינג'ר כותב, כי על פי דו"ח המודיעין האמריקני החדש, איראן עשויה להפיק מספיק אורניום מועשר, הדרוש לייצורו של נשק גרעיני, עד סוף שנת 2009. מדובר בהערכת זמן הזהה כמעט לזו שהוצגה בדו"ח המודיעין מלפני שנתיים. "לפיכך, ספק אם קיימת התאמה בין נתוני הדו"ח החדש ללשון הדרמטית בה נכתבו דברי הסיכום של הישן, ועוד פחות מכך, למסקנות הנרחבות העולות מן הפרשנות הציבורית לנושא" כותב קיסינג'ר,
הוא מוסיף כי "במידה והניתוח שלי נכון, אנו עשויים להיות עדים לא להפסקתה של תכנית הגרעין האיראנית ,כפי שקובע הדו"ח, אלא לגירסה מעודנת, ובסופו של דבר מסוכנת יותר שלה, אשר תביא לבסוף לפיתוחו של ראש נפץ גרעיני, עם סיום תהליך ייצורו של חומר הבקע".
"הדו"ח האמריקני לא דוחה את התיאוריה הזו", מדגיש קיסינג'ר "הוא אפילו לא בוחן אותה".
גם דניס רוס, מבכירי מימשל קלינטון בשנות התשעים, מתח בשבוע שעבר ב"ניו-רפובליק" ביקורת קטלנית על הדו"ח. "איך היה נראה המזרח התיכון, לו הייתה איראן משיגה שליטה גדולה אף יותר על שכנותיה?", שואל רוס "האם לא היינו עומדים בפני אזור העויין את האינטרסים שלנו יותר ויותר? האם לא היינו רואים את הסיכוי לשלום ישראלי-פלשתיני מתפוגג, בעוד איראן פועלת להחלשתה ולבידודה של ישראל? האם סעודיה, במטרה שלא להיות נתונה לחסדיה של אירן, לא הייתה הופכת למדינת גרעין בעצמה? והאם מצרים לא הייתה מרגישה מחויבת לעשות את אותו הדבר בדיוק? למעשה, עצם תדמיתה של אירן כמעצמה גרעינית נושאת עמה השלכות מסוכנות מאד".
"למרבה הצער, קל יותר כרגע לאיראן להמשיך ללא הפרעה בתכניותיה הגרעיניות. הלחצים הכלכליים והצבאיים בפניהם ניצבה ההנהגה האיראנית ב-2003, לחצים אשר גרמו לה לשקול את המשך פעילותה הגרעינית, פחתו כיום בהרבה. מי באליטה האיראנית יתנגד עכשיו לגישתו הגרעינית של אחמדי נג'אד?", מדגיש דניס רוס.