לאחר לילה ללא שינה, ויום מלא תהפוכות ודרמה בבאלי, ארצות הברית הסכימה להתפשר עם האיחוד האירופי ולהימנע מלהזכיר מטרות מספריות לקיצוץ בגזי החממה המשוחררים לאטמוספירה.
המדינה שהתנגדה להשתתף באמנת קיוטו, מלפני שש שנים, כלומר, ארצות הברית, דאגה להצטרף כבר בראשית הדיונים לניסוחי האמנה החדשה. ארצות הברית הצהירה כי ישנן מסקנות חיוביות מן הוועידה. הבית הלבן יצא בהצהרה כי "המשא ומתן חייב להמשיך גם לאחר סיום הוועידה. רוח המשא ומתן חייבת להיות שאין לסמוך רק על קיצוץ השחרור בגזי החממה של המדינות המפותחות לבדן. יש צורך להדגיש את חשיבות התפקיד של המדינות המתפתחות במאמץ הגלובאלי לשינוי האקלים".
השינוי בגישתה של ארצות הברית לוועידת באלי באה לאחר שבועיים של סכסוכים עם האיחוד האירופי. השמועה אומרת כי הסכסוכים הגיעו לסופם לאחר ניסוח טיוטת מפת דרכים חדשה שבה יהיו קיצוצים משמעותיים בפליטת גזי החממה חיוניים רק לאחר 2012. השינויים נדרשים לאחר ארבעת הדוחות שפורסמו בשנה האחרונה על ידי הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים.
הכוונה המקורית הייתה להציע קיצוצים שבין 25% ל-40% עד שנת 2020. הפאנל הבין-מדינתי טוען שקיצוץ זה דרוש על מנת למנוע התחממות של 2 מעלות בעולם. טיוטת מפת הדרכים שהוצעה ועליה הוסכם, מביעה התייחסות לשלושה עמודים בלבד מתוך הדו"ח המדעי של הפאנל המצביע על כמה תרחישים עולמיים אפשריים כתוצאה מהשינוי האקלימי.
ארצות הברית טוענת שהשיחות הבאות צריכות להפריד בין מדינות מתפתחות בעלות כלכלה יציבה ואמידה לבין מדינות עם כלכלה קטנה בהקשר להתחייבות שלהן להפחתת שחרור גזי החממה. "לפי דעתנו, מדינות קטנות ופחות מפותחות זכאיות לקבל יחס מועדף על מנת לשקף באופן אמיתי יותר את הצרכים המיוחדים שלהן ואת הנסיבות", כך נכתב בהצהרה. "יחד עם זה, ארצות הברית מאמינה שכל הסכם חייב לקחת בחשבון את הזכות החוקית של המדינות המפותחות הגדולות ושאר המדינות להגדיל את הכלכלה שלהן, ולבססה על בסיס יציב, ולהיות בעלי גישה למקורות אנרגיה מוגנים".
ויו דה בואר, הפקיד הבכיר ביותר של האו"ם לעניין שינויי אקלים, אמר שההסכמות השיגו "שיוויון אמיתי" בין מדינות מתועשות ומדינות מתפתחות, הפילו בכל נושא את "חומת ברלין" שהייתה מונחת ביניהם, וייצרו "גזרים" עבור שני הצדדים במקום "מקלות".
האיחוד האירופי היה מרוצה מן ההסכם. "כאן בבאלי הגענו לקונצנזוס, קונצנזוס גלובאלי לכל המדינות", אמר חאסן וויראג'ודה, שר החוץ של המדינה המארחת, אינדונזיה. "אף מדינה בודדת לא הוצאה מחוץ לקונצנזוס. אנחנו מקווים כי הוועידה תביא לא רק לבסיס טוב אלא גם למומנטום לשנים הבאות".
מפת הדרכים עליה הוסכם בבאלי אומרת שיש לשאת ולתת עד סוף שנת 2009 על אמנה שתחליף את אמנת קיוטו, ותהיה בהסכמת כל העולם. המסמך, שייכנס לתוקף בשנת 2012 מציב הסכמות עולמיות להפסיק את כריתת היערות הטרופיים, כמו שקבוצות ירוקות נלחמות כבר למעלה מ-20 שנים.
למרות הכול, במפת הדרכים שהושגה בבאלי לא הצביעו על מטרה ברורה ומספרית לגבי הקיצוץ בשחרור גזי החממה. הרבה ארגונים סביבתיים יצאו בתחושה מאכזבת שלא ניתן שום כיוון ממשי במפת הדרכים.
ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, הצהיר כי הוא "שמח מאוד מההסכם". "ההסכם הזה הוא צעד חיוני קדימה לכל העולם". מזכירת איכות הסביבה שלו, הילארי בן, אמרה כי היא חושבת שהושג "הסכם היסטורי שלפני שנה אנשים חשבו שהוא אינו אפשרי".
המדינה שהתנגדה להשתתף באמנת קיוטו, מלפני שש שנים, כלומר, ארצות הברית, דאגה להצטרף כבר בראשית הדיונים לניסוחי האמנה החדשה. ארצות הברית הצהירה כי ישנן מסקנות חיוביות מן הוועידה. הבית הלבן יצא בהצהרה כי "המשא ומתן חייב להמשיך גם לאחר סיום הוועידה. רוח המשא ומתן חייבת להיות שאין לסמוך רק על קיצוץ השחרור בגזי החממה של המדינות המפותחות לבדן. יש צורך להדגיש את חשיבות התפקיד של המדינות המתפתחות במאמץ הגלובאלי לשינוי האקלים".
השינוי בגישתה של ארצות הברית לוועידת באלי באה לאחר שבועיים של סכסוכים עם האיחוד האירופי. השמועה אומרת כי הסכסוכים הגיעו לסופם לאחר ניסוח טיוטת מפת דרכים חדשה שבה יהיו קיצוצים משמעותיים בפליטת גזי החממה חיוניים רק לאחר 2012. השינויים נדרשים לאחר ארבעת הדוחות שפורסמו בשנה האחרונה על ידי הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים.
הכוונה המקורית הייתה להציע קיצוצים שבין 25% ל-40% עד שנת 2020. הפאנל הבין-מדינתי טוען שקיצוץ זה דרוש על מנת למנוע התחממות של 2 מעלות בעולם. טיוטת מפת הדרכים שהוצעה ועליה הוסכם, מביעה התייחסות לשלושה עמודים בלבד מתוך הדו"ח המדעי של הפאנל המצביע על כמה תרחישים עולמיים אפשריים כתוצאה מהשינוי האקלימי.
ארצות הברית טוענת שהשיחות הבאות צריכות להפריד בין מדינות מתפתחות בעלות כלכלה יציבה ואמידה לבין מדינות עם כלכלה קטנה בהקשר להתחייבות שלהן להפחתת שחרור גזי החממה. "לפי דעתנו, מדינות קטנות ופחות מפותחות זכאיות לקבל יחס מועדף על מנת לשקף באופן אמיתי יותר את הצרכים המיוחדים שלהן ואת הנסיבות", כך נכתב בהצהרה. "יחד עם זה, ארצות הברית מאמינה שכל הסכם חייב לקחת בחשבון את הזכות החוקית של המדינות המפותחות הגדולות ושאר המדינות להגדיל את הכלכלה שלהן, ולבססה על בסיס יציב, ולהיות בעלי גישה למקורות אנרגיה מוגנים".
ויו דה בואר, הפקיד הבכיר ביותר של האו"ם לעניין שינויי אקלים, אמר שההסכמות השיגו "שיוויון אמיתי" בין מדינות מתועשות ומדינות מתפתחות, הפילו בכל נושא את "חומת ברלין" שהייתה מונחת ביניהם, וייצרו "גזרים" עבור שני הצדדים במקום "מקלות".
האיחוד האירופי היה מרוצה מן ההסכם. "כאן בבאלי הגענו לקונצנזוס, קונצנזוס גלובאלי לכל המדינות", אמר חאסן וויראג'ודה, שר החוץ של המדינה המארחת, אינדונזיה. "אף מדינה בודדת לא הוצאה מחוץ לקונצנזוס. אנחנו מקווים כי הוועידה תביא לא רק לבסיס טוב אלא גם למומנטום לשנים הבאות".
מפת הדרכים עליה הוסכם בבאלי אומרת שיש לשאת ולתת עד סוף שנת 2009 על אמנה שתחליף את אמנת קיוטו, ותהיה בהסכמת כל העולם. המסמך, שייכנס לתוקף בשנת 2012 מציב הסכמות עולמיות להפסיק את כריתת היערות הטרופיים, כמו שקבוצות ירוקות נלחמות כבר למעלה מ-20 שנים.
למרות הכול, במפת הדרכים שהושגה בבאלי לא הצביעו על מטרה ברורה ומספרית לגבי הקיצוץ בשחרור גזי החממה. הרבה ארגונים סביבתיים יצאו בתחושה מאכזבת שלא ניתן שום כיוון ממשי במפת הדרכים.
ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, הצהיר כי הוא "שמח מאוד מההסכם". "ההסכם הזה הוא צעד חיוני קדימה לכל העולם". מזכירת איכות הסביבה שלו, הילארי בן, אמרה כי היא חושבת שהושג "הסכם היסטורי שלפני שנה אנשים חשבו שהוא אינו אפשרי".