פגיעה שיטתית וסדרתית בזכויות הקניין של בני הקהילה היהודית הגולה מחברון הביאה לחיבור דו"ח תחת הכותרת "נכסי האויב הציוני". הדו"ח – שנערך ע"י משפטנים המטפלים במשך שנים בנושא הרכוש היהודי השדוד מתרפ"ט - מוכיח ומפרט כיצד במשך שנות דור מועלת מדינת ישראל בתפקידה כאפוטרופסית על הרכוש הרב שנאלצו יהודי חברון להותיר מאחוריהם עם גרושם מהעיר בשנת תרפ"ט - 1929. מדובר במחדל רב משמעות, משפטית, הסטורית ומוסרית.
הדו"ח סוקר את החובות החלות על האפוטרופוס על פי חוק, ומוכיח שמדינת ישראל מודעת לחובותיה אלה, אך מסתירה אותם, מתעלמת מהם, ונוהגת בנכסים מנהג בעלים תוך התעמרות בבעלים האמיתיים של הנכסים, ובנכסים עצמם. להלן מספר דוגמאות למעילת האפוטרופוס בחובותיו:
א. המדינה כאפוטרופוס אינה מנהלת רישום מסודר של הנכסים.
ב. המדינה כאפוטרופוס אינה משתפת את הבעלים בהליכים משפטיים הנוגעים לנכסים, ומתעלמת לחלוטין, במסגרת הליכים אלה, מהמעמד המקרקעיני של הנכסים.
ג. המדינה כאפוטרופוס לא ניהלה מעקב שיטתי אחר תשלום דמי השכירות מצד השוכרים הערבים, ולא ניצלה הזדמנויות שנוצרו על מנת לשלול את זכאותם של השוכרים בנכסים. יהול הנכסים נעשה תוך התעלמות וזלזול כמעט מוחלט מחובות השוכרים הערבים מחד, ותוך הקפדה שלא תפגענה זכויותיהם של אותם שוכרים ע"י בעלי הנכס עצמם, מאידך.
ד. המדינה כאפוטרופוס אינה פועלת למנוע פלישה של ערבים לנכסים, אך מפעילה אכיפה מוגברת ובררנית כדי למנוע "פלישה" כביכול, של מי שמייצגים את הבעלים.
ה. גם כאשר הנכסים עומדים ריקים מכל אדם, ומצבם הולך ומדרדר - פניות מצד הבעלים והישוב היהודי כמיופה כוחם ליישב אותם – נענות בשלילה.
בפרק הסיכום קובעים מחברי הדו"ח, כי מדינת ישראל מועלת באופן שיטתי בתפקידה כאפוטרופסית על הנכסים היהודיים השדודים, נוהגת בנכסים מנהג בעלים תוך התעלמות מרצונם, שאיפותיהם וכאבם של הבעלים, ותוך זלזול בנכסים עצמם, עד כדי התעלמות ממצבם ואף פגיעה מכוונת בנכסים. המדינה מעדיפה – כשיטה – לפעול לקידום זכויותיהם של ערביי חברון בנכסים אלה, למרות שמדובר במקרים רבים בזכויות שיש אפשרות חוקית, משפטית ומעשית להביא לביטולן.
במעשיה אלה של המדינה יש לא רק פגם משפטי, אלא חמור מכך: פגם ועוול מוסרי כבד, המנוגד הן לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו הקובע כי "ככלל, אין פוגעים בקניינו של האדם", והן לעצם תפקידה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. ניהול כזה, לו בוצע במדינה אחרת, היה זוכה לביקורת ולפעילות משפטית ומדינית נמרצת מצד מדינת ישראל עצמה, ואף היה מוכרז על ידה כ"ניהול אנטישמי". הדו"ח קורא לבטל את האפוטרופסות של מדינת ישראל על הנכסים היהודיים השדודים בחברון, ולהחזיר את הנכסים לבעליהם. שכן, ניהול הנכסים כפי שהתבצע עד עכשיו מהווה כתם וכתב אישום חמור ביותר כנגד מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.