תנועת האשה הדתית-לאומית "אמונה" הגישה לנשיאת בית המשפט העליון בקשה לדיון נוסף, בהרכב מורחב, בשאלת מינויו של חבר הכנסת חיים רמון (קדימה) לתפקיד המשנה לראש הממשלה. הבקשה הוגשה על ידי בא כח התנועה, עו"ד פנחס מעוז, מתל אביב.
"אמונה" היתה הראשונה שעתרה לבג"ץ נגד המינוי, ועתירה זו נדחתה לפני ימים ספורים ברוב של שני שופטים מול דעת מיעוט של השופטת עדנה ארבל.
בדרישה לדיון נוסף (דנג"ץ 10882/07), מדגישה יושבת ראש "אמונה", ליאורה מינקה, כי פסק הדין יצר מציאות משפטית חדשה, לפיה ניתן להכשיר לכהונה בכירה בשרות הציבורי גם מי שנושא בצקלונו תכונות אופי כה פגומות, שנקבעו והוקעו על-ידי בית המשפט. המשמעות היא נסיגה דרמטית מן הגישה המחמירה הנדרשת כלפי נושאי תפקידים ציבוריים שכשלו בהטרדות מיניות ובפגיעה בכבודן של נשים. "התקדים שנוצר בפסק הדין סותר את גישתו המעשית ואת מדיניותו העקרונית של בית המשפט העליון, והתוצאה מכך קשה ובלתי נסבלת. במקרה דנן, חומרה יתרה יש במינוי, משום שלהרשעתו בדין של חבר הכנסת רמון, התווספו תכונות אופי פסולות, שנחשפו במהלך המשפט: בידוי ראיות, אי אמירת אמת, העדר חרטה, השפלת המתלוננת ועוד".
הימנעות בית המשפט, טוענת "אמונה", מקביעת הקלון לעניין גזר הדין בהליך האישי של ח"כ רמון, אינה מהווה אינדיקציה או בסיס להכרעה בשאלה אם בהיבט הציבורי יש או אין קלון בהתנהגותו ובאופיו של חבר הכנסת. השאלה היא מה הם פני השלטון ומה האמון שירכוש לו הציבור, כאשר אדם בעל הרשעה שכזאת ותכונות אופי שכאלה מכהן כמשנה לראש הממשלה.
"מדינת ישראל התברכה בפוליטיקאים ותיקים ומנוסים. אין מדובר בבעל מקצוע ללא תחליף, או ביחיד סגולה. חומרת הקלון עומדת ביחס ישר לרמת האיש והכהונה. ספק גדול הוא אם נציבות שרות המדינה היתה מקבלת לשורותיה, ולו לתפקיד זוטר, כמו פקיד עזר או אב בית של בית ספר, מי שבעברו נרשמה הרשעה בעבירת מין, ולו גם הקלה שבהיררכיית עבירות המין, ובודאי לא היתה עושה כן כאשר טרם יבשה הדיו על גזר דינו".
מן הראוי, אומרת "אמונה", שפסק הדין שלא ניתן פה אחד, ויש לו השלכות משפטיות וציבוריות מרחיקות לכת, יעמוד לבחינה נוספת בהרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון.