הרשות הפלשתינית ממשיכה להעמיד את שחרור כל הטרוריסטים הפלשתינים מהכלא הישראלי כתנאי להסדר הקבע עם ישראל. תחת הגדרה זו נכללים גם מחבלים מתאבדים שנתפסו מבעוד מועד (או שחגורת הנפץ לא פעלה), משלחי מחבלים מתאבדים, ורוצחים סדרתיים.
סגן השר לענייני האסירים והאסירים המשוחררים, זיאד אבו עין (שבביתו הסתתר מרוואן ברגותי) אומר בעניין זה (24 בדצמבר 2007), כי אין זה הגיוני שהפלשתינים ילכו למו"מ על הסדר קבע עם ישראל מבלי יצליחו להביא לשחרור כל האסירים, וזאת ע"פ סדר העדיפות הבא: אסירים הכלואים לפני תקופת הסכמי אוסלו, החולים, הנשים והילדים.
ברומזו לדיונים המתנהלים בישראל על הקלת הקריטריונים לשחרור טרוריסטים פלשתינים אמר אבו עין, כי לא קיים מנהיג ישראלי שידיו אינן מוכתמות בדם של פלשתינים. לדבריו, הצד הישראלי מכיר בעובדה שהעם הפלשתיני מצוי עימו במצב של סכסוך ו"חצי מלחמה".
הוא ציין, כי כל הסדר מדיני עתידי צריך להבטיח את שחרור האסירים שהיו "חיילים במהפכה הפלשתינית והינם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הלאומית הפלשתינית והמאבק נגד הכיבוש והתוקפנות הישראלית".
אבו עין תקף את הקריטריונים שמציבה ישראל לשחרור הטרוריסטים הפלשתינים, בהזכירו כי בעסקאות חילופי השבויים שבוצעו בעבר שוחררו מאות שהיה להם "דם על הידיים".
יש לציין, כי בניגוד למחווה של רה"מ אולמרט בוועידת אנאפוליס, שכללה הכרה ב"סבל של העם הפלשתיני" כתוצאה של "הכיבוש", נמנעים הפלשתינים באופן עקבי מלהכיר ב"סבל הישראלי" כתוצאה של הטרור הפלשתיני. אדרבא, לא נשמעת כל נימת חרטה והטרוריסטים הפלשתינים זוכים לכינוי "גיבורים" ע"י בכירי הרשות הפלשתינית ובתקשורת.