פרקליט המדינה הנכנס, משה לדור, פנה היום לבית המשפט העליון בבקשה לערוך דיון נוסף בפסק דין שבו נקבעה הלכה חדשה הנוגעת לפרשנות המונח "עובד ציבור" בחוק העונשין.
בבקשה לדיון נוסף מבקשת הפרקליטות להחיל את כל הנורמות המחייבות את עובדי הציבור (הפרת אמונים; מסירת ידיעות סודיות וכו') על כלל העובדים, בלא קשר לדרך העסקתם, וזאת בעידן של הפרטת חלק ניכר מהשירות הציבורי.
מדובר בפסק דין בערעור שהוגש לבית המשפט העליון על ידי ברק כהן, לשעבר אחראי משמרת בלשכת מינהל האוכלוסין של משרד הפנים במזרח ירושלים, שהורשע במעשי שוחד ושחיתות בבית המשפט המחוזי בירושלים.
כהן, שהועסק על ידי חברה פרטית שהתקשרה בהסכם עם המדינה, הורשע כי ניצל את מצוקת העומס בלשכה ביחד עם שותפו ג'מאל חיג'אזי, ובתמורה להכנסת אנשים ללשכה בלא תור קיבל לידיו כספים וטובות הנאה. במקרים נוספים דרש כהן מנשים, בתמורה להכנסתן בלא תור, את מספר הטלפון שלהן, והשתמש בו בהמשך להטרידן. נשים, שלא נענו לו וגבר, שהעיר לו על התנהגותו, סולקו מן התור. באחד המקרים הסכים להצעתה של אישה לקיים עמו יחסי מין (מבלי שידע כי מדובר בסוכנת משטרתית), בתמורה להכנסתה ללשכה בלא תור, אך נתפס בטרם מעשה.
ביהמ"ש המחוזי בירושלים הרשיע כאמור את כהן בעבירות של לקיחת שוחד, שימוש לרעה בכוח המשרה והטרדה באמצעות מכשיר בזק, וגזר עליו 6 שנות מאסר. חיג'אזי הורשע בתיווך לשוחד ונדון ל-4 שנים. שניהם ערערו לביהמ"ש העליון.
השאלה המרכזית שנדונה בערעור הייתה, האם כהן הוא "עובד ציבור", כהגדרתו בחוק העונשין.
בית המשפט העליון קבע הלכה חדשנית לפיה, על אף העובדה שכהן הועסק על ידי חברה פרטית, הוא נחשב ל'עובד ציבור' לצורך עבירת השוחד. עם זאת, נקבע שכהן איננו 'עובד ציבור' לצורך עבירות שחיתות נוספות ולכן לא חלה עליו עבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה.
לקביעתו של בית המשפט העליון השלכות רחבות וקשות, ביחס לתחולת עבירות שחיתות על עובדים מועסקים בשירות הציבורי דרך מיקור חוץ. כיום, קיימת מגמה גוברת והולכת של "הפרטת" שירותים ציבוריים ומיקור חוץ.
חלקים נרחבים מן המערכת הציבורית מופעלים בידי עובדים, שאינם מועסקים ישירות על ידי המדינה. הם ממלאים תפקידים מרכזיים ולעיתים רגישים המחייבים חובת אמון גבוהה: כך, לדוגמא, עובדי מחשוב המפעילים את מערכות המחשב הממשלתיות ונגישים למידע רגיש, עורכי דין המייצגים את המדינה בהתדיינויות שונות, או עובדי אבטחה כגון כהן. אלה ואחרים מהווים חלק בלתי נפרד מהמנגנון הציבורי, ומעשי שחיתות המבוצעים על ידם פוגעים באמון הציבור במערכת, בתדמיתה ובתקינות פעילותה.
ההלכה שנקבעה קובעת, אמנם, שרוב עובדי ההפרטה כפופים לעבירת השוחד , אך פוטרת אותם מתחולתן של העבירות הנוספות. כך, מעשי שחיתות, הפרת אמונים, מסירת ידיעות סודיות וכו' ,שיבצעו עובדי הפרטה, הופכים פטורים מאחריות פלילית.
עמדת הפרקליטות היא שלתוצאות אלה השלכות קשות על פעילותה של המערכת הציבורית בישראל, שכן הן יקשו על שמירה על נורמות התנהגות ראויות של עובדי הציבור, המועסקים במערכת זו, ועל טיפול בגילויי שחיתות במערכת.
בפרקליטות המדינה מציינים כי בהוכחת יסודות עבירת השוחד יש חובה להוכיח כי הנאשם הוא עובד ציבור. דרישה זו קיימת גם בשורה ארוכה של עבירות נוספות, החלות על עובדי ציבור ומגדירות את נורמות ההתנהגות הראויות בשירות הציבורי (כגון מרמה והפרת אמונים, שימוש לרעה בכוח המשרה ועוד).
המונח "עובד ציבור" מוגדר באמצעות מספר חלופות, החלות על כל העבירות בחוק העונשין. מדובר בחלופות של : 'עובד מדינה' ושל עובד הממלא תפקיד "על פי חיקוק". בנוסף, קיימת חלופה הייחודית לעבירת השוחד בלבד, ונכללים בה עובדי "תאגיד המספק שירות לציבור".
כהן, שהועסק בידי חברה פרטית, נכנס בגדר החלופה של עובד תאגיד המספק שירות לציבור, ולכן הורשע בעבירה של שוחד. עם זאת בית המשפט העליון זיכה אותו מעברה נוספת של שימוש לרעה בכוח המשרה, משום שנקבע שהוא אינו 'עובד ציבור' לפי שתי החלופות האחרות ('עובד מדינה'; 'ממלא תפקיד על פי חיקוק' ). עונשו של כהן הופחת ל-4 שנים ועונשו של חיג'אזי ל-3 שנים.
הפרקליטות מבקשת מבית המשפט העליון לשוב ולבחון את השאלה, האם עובד הפרטה/מיקור חוץ הוא "עובד ציבור", באמצעות בחינה מהותית של תפקידו, לאור תכליות הדין הפלילי. ככל שמדובר בתפקיד בעל צביון ציבורי במהותו, אין בעובדה שעובד זה אינו עובד מדינה באופן פורמלי, כדי לפטור אותו מאחריות פלילית לביצוע מעשי שחיתות.