שופטת בית משפט השלום בחיפה, תמר נאות פרי, דחתה שלוש תובענות שאוחדו, שהגישה אזרחית כנגד שכניה לבניין בו היא גרה בחיפה, עקב פנייתם בתלונות נגדה למשטרה ולפסיכיאטר המחוזי לאחר אירועים מוזרים שהתרחשו בבנין המשותף.
האזרחית והנתבעים גרו בבית דירות משותף. במשך תקופה אירעו בבניין מספר תופעות "מוזרות", לרבות שפיכת צבע אדום בכל חדר המדרגות, שפיכת שמן בחדר המדרגות -כאשר אחת מהשכנות הספיקה להחליק על השמן בטרם נוקה, מריחת המעקה בצבע, הצתת אש ליד ארון החשמל וניסיון להצתה ליד בלוני הגז. הנתבעים חשדו כי התובעת ביצעה את המעשים והגישו תלונה למשטרה ופנו לפסיכיאטר המחוזי בבקשה כי יפעל, בגלל שלטענתם מעשיה מלמדים על בעיה נפשית. בסופו של דבר נסגר התיק במשטרה מחוסר ראיות מספיקות להעמדה לדין.
האזרחית טענה שלא הייתה מעורבת באירועים המתוארים וכי התלונה שהגישו נגדה שכניה למשטרת ישראל הייתה שקרית וכך גם המכתב ששלחו לפסיכיאטר המחוזי לפיכך הגישה נגד הנתבעים תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, שכן לטענתה התלונה למשטרה והמכתב לפסיכיאטר המחוזי מהווים פרסום לשון הרע. האזרחית הוסיפה כי בשל התלונה והמכתב היא אושפזה באשפוז כפוי, נעצרה למשך חמישה ימים וכי מעצר השווא ואשפוז השווא גרמו לה נזקים גופניים, נפשיים וכלכליים.
השופטת נאות פרי דחתה את התביעה, למרות שקבעה כי לא הוכח כי התובעת הייתה זו אשר ביצעה את המעשים בחדר המדרגות או כי הייתה אחראית להצתה או לניסיון ההצתה. היא הוסיפה כי נכון הוא כי קיימות אינדיקציות מסוימות למעורבותה במעשים, אך בוודאי שהדבר לא הוכח, וברור כי דרושה רמת הוכחה גבוהה במיוחד שעה שמיוחסות לאדם פעילויות מעין עבריינית כגון אלו אשר אף כרוכות בסיכון חיי אדם.
לדברי השופטת: "הנתבעים היו תמי לב בפנייתם למשטרה שהרי לא יכולה להיות מחלוקת לגבי כך שהמעשים אכן חמורים וכי הפנייה למשטרה בנסיבות הייתה מוצדקת. היא קבלה את גרסתם של הנתבעים לפיה הם האמינו כי התובעת עומדת מאחורי האירועים, על בסיס הנתונים שהיו אז בידיהם, ולפיכך קבעה כי הן התלונה והן המכתב חוסים תחת הגנת תום הלב בחוק איסור לשון הרע , המגן על מי שמגיש תלונה לגורם מוסמך, תוך שהיא קובעת כי בנסיבות המקרה יש לראות גם את הפסיכיאטר המחוזי כ"רשות מוסמכת".
"כלומר, הנתבעים היו תמי לב גם בפנייתם לפסיכיאטר המחוזי. אם לאזרח יש אכן חשש כי אזרח אחר לוקה בנפשו וזקוק לטיפול פסיכיאטרי, הוא רשאי לפנות בנדון לפסיכיאטר המחוזי ומן הראוי שהפניה (כל עוד נעשית בתום לב) תחסה בצל ההגנה של תום לב לפי חוק לשון הרע. באשר למכתב, הוא לכאורה שוגר לנמען נוסף - השוטר הקהילתי של השכונה - אך לא הוכח שהוא אכן נשלח אליו או כי הוא קיבל אותו".
בנוסף, קבעה השופטת נאות פרי כי לא הוכח שהתובעת אושפזה בעקבות המכתב וכי גילתה להפתעתה תוך עיון במסמכים שהמעצר בן 5 הימים בו שהתה התובעת לא היה קשור כלל לתלונה, אלא לכך שהיא התפרעה, צעקה ואיימה על שופטת באולם בית משפט השלום בחיפה, במהלך דיון שהתקיים בעניין אחר שלה.