העיתונאי מנשה אמיר, מנהל אתר משרד החוץ בפרסית, ובעבר שדר 'קול ישראל' בפרסית, סבור שלא נכון היה לפרסם את דבר עלייתם לארץ של ארבעים היהודים מאיראן.
לדבריו מדובר ככל הנראה במהלך שמאחוריו עומדים ארגונים לא יהודיים התורמים לעלייה זו, ומעוניינים לזכות בעקבות פרסום זה בתרומות נוספות לפעילותם. לדבריו במשך שנים נשמרה העלייה מאיראן בדממה תקשורתית ועל כן הוא "כועס ומתמרמר על החשיפה".
להערכתו פרסום עשוי לפגוע בהמשך העלייה מאיראן. "כך היה באתיופיה, אז הופסקה העלייה ומאוחר יותר התחדשה".
"כשהנשיא האיראני ממליץ לעשות טרנספר למדינת ישראל לאלסקה, "ישמחו" לשמוע שם שהיהודים הגיעו לישראל. זה בעיקר כשעל הדרכון קיימת התחייבות שלא להגיע לשטחי 'פלשתין הכבושה'".
לדבריו, כעיתונאי נקט בדרך אחרת בה הטיל צנזורה עצמית על דיווחים שהגיעו לידיו במידה וקיים היה חשש שאלה יפגעו במדינת ישראל.
אמיר חושש ש"העלייה הזו יכולה לשמש נשק הסברתי לאיראן, שיכולה להציג אותה כעדות לכך שהיא מדינה חופשית ושומרת זכויות אדם".
יצוין כי אמיר אינו חושש לשלומה של הקהילה באיראן המונה לדבריו כ-17,000 עד 20,000 יהודים. להערכתו אירוע העלייה יכול אך ורק להגביר את הלחץ השלטוני עליהם להביע נאמנות לשלטון וסלידה מהישות הציונית. הוא מזכיר שמדי שנה ב"יום ירושלים" האיראני נדרשים ראשי הקהילה היהודית להביע גינוי למדיניות הישראלית ופשעיה.
באשר לחיים היהודיים באיראן מספר אמיר כי אלה מתנהלים בדרך כלל על מי מנוחות כאשר היהודים נהנים מחיי קהילה, דת ותרבות ערים, הם עוסקים במסחר כמו במקצועות נוספים, מחזיקים במועדונים ובמסעדה כשרה. לעומת זאת הוא מספר על קשיי מערכת החינוך היהודית שבמרוצת השנים הופכת מוסלמית יותר ויותר.
לשאלת האפשרות של יהודי איראן לעלייה אומר אמיר כי כמספר יהודי הקהילה כך מספר הסיבות שלא לעלות לישראל, האחד בנו מחויב בגיוס, האחר כרוך במחויבויות עסקיות ועוד. באשר לעלייה שהתקיימה אתמול מציין אמיר כי זו בוצעה ימים אחדים לפני תום שנת 2007 בשל מענק 10,000 הדולרים שהבטיחה המדינה לכל עולה עד לתום שנה זו.