"אחיקם היה בן אדם שכל הזמן עם חיוך", אומר רועי שטיינץ שהיה חבר קרוב, " הוא לא דיבר הרבה, אבל עשה אין סוף. בן אדם עם אהבת חיים פשוטה שחרש את כל הארץ".
שליח חב"ד בקרית ארבע, ויקטור אטייה, מכיר את שני החברים עוד מהיותם ילדים קטנים, "הם היו שניהם שקטים מאוד, אבל אנשי עשייה. הם היו סופגים קדושה של ארץ ישראל לא רק על ידי לימוד, אלא בצורה של ללכת בארץ ישראל".
שני החברים לא היו מוכנים שתוגבל תנועת יהודים בכל ארץ ישראל. "הם אהבו את החופש ולא רצו לחיות סגורים בגדרות", אומר יוסף פרץ חברו של דוד רובין, "הם היו קמים בחמש בבוקר ביום שישי והיו מטיילים כמעט עד כניסת שבת. הם היו מטיילים גם שלושה ימים ברציפות ולא ידעו שום פחד. מילה "פחד" לא הייתה בלקסיקון שלהם".