בשנת 2007 ירד מספר הישראלים והפלשתינים שנהרגו כתוצאה מהלחימה בשטחי יש"ע. כך עולה מהדו"ח השנתי של ארגון השמאל 'בצלם'. לעומת זאת, נטען בדו"ח, חלה הרעה במדדים רבים אחרים של זכויות האדם בשטחי יש"ע. העיקרי שבהם הוא המצב ההומניטארי ברצועת עזה, "שהידרדר לשפל חסר תקדים עקב המצור הישראלי", לשון הדו"ח.

עוד קובע הדו"ח כי בשנת 2007 חלה עלייה של כ-13% במספר הפלסטינים שישראל מחזיקה ללא משפט במעצר מנהלי, והוא עמד על 830 בממוצע.

בסוגיית המחסומים ברחבי יו"ש נקבע בדו"ח כי ביהודה ושומרון היו 66 מחסומים מאוישים ו-459 חסימות פיזיות בממוצע. במצב חופש התנועה לא חל כמעט שינוי, למרות ה"הקלות" שהבטיחה ממשלת ישראל. מספר המחסומים הקבועים המוצבים ביו"ש כמעט שלא השתנה במהלך השנה האחרונה ועמד על 102 בממוצע. 66 מהם שולטים על התנועה בתוך יו"ש (בהם 16 בחברון), ו-36 מהווים נקודת בידוק אחרונה לפני ישראל. בנוסף למחסומים הקבועים מקים הצבא, מדי שבוע, עשרות מחסומי פתע ניידים. במחצית השנייה של 2007 חלה ירידה במספרם של אלה: בנובמבר נספרו 69 בממוצע בשבוע, לעומת 141 במאי. "בנוסף למחסומים הללו, ממשיכה ישראל להציב חסימות פיזיות המגבילות את גישתם של פלסטינים לכבישים מרכזיים בגדה ומנתבות את התנועה אל המחסומים המאוישים. מספר החסימות עלה בשנים האחרונות: ב-2007 עמד על 459 בממוצע, לעומת 445 ב-2006 ו-410 ב-2005. כמו כן, ישראל אוסרת על נסיעתם של פלסטינים, או מגבילה אותה, בלמעלה מ-300 קילומטר מכבישי הגדה. הגבלות התנועה והפיצול הגיאוגרפי הנובע מהן פוגעים קשות בתפקודם של מוסדות מרכזיים של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים, הכוללים בין היתר את מערכת הבריאות, הכלכלה, המשפחה המורחבת ושירותי התשתית המוניציפאליים".

עוד בדו"ח: אוכלוסיית ההתנחלויות גדלה ב-4.5% (לעומת עלייה של 1.5% בתוך ישראל). המשמעות היא גידול מתון מזה של השנה שעברה.

סוגייה נוספת המטרידה את אנשי 'בצלם' היא היחס ל"איחוד משפחות" ערביות. המשמעות היא כניסתם ערביי יו"ש למגורים בשאר חלקי הארץ בשל קשרי נישואים עם ערבים אזרחי ישראל. הדו"ח קובע כי "ישראל מוסיפה להקפיא את איחוד המשפחות לעשרות אלפי פלסטינים בשטחים, אולם בצעד שהוגדר מחווה חד פעמית, אישרה הליכים שיקלו על מצוקתן של כ-3,500 משפחות פלסטיניות".

מספר בתי ערבים שנהרסו מאחר ונבנו באופן בלתי חוקי בשכונותיה המזרחיות של ירושלים עלה ב-38% ועומד על 69.

גם סוגיית המאבקים בין הארגונים הפלשתיניים לבין עצמם, מאבקים עקובים מדם שהתגברו עם השתלטות החמאס על הרצועה, לא נעלמו מעין מנסחי הדו"ח. בדו"ח נכתב כי מספר ההרוגים בעימותים פנים-פלסטיניים היה הגבוה ביותר מאז ראשית האינתיפאדה. על פי הדו"ח בעימותים פנים פלסטיניים נהרגו ב-2007 לפחות 344 בני אדם, רובם המכריע ברצועת עזה ובמהלך המחצית הראשונה של השנה. מנתוני בצלם עולה כי לפחות 73 מהרוגים אלה, בהם 22 קטינים, לא היו מעורבים בלחימה בעת שנהרגו. 

בבצלם אומרים כי ניתוח ממצאי 2007 מגלה שתי מגמות עיקריות. "האחת היא שימוש בהצדקות ביטחוניות כמעט לכל צעד שישראל נוקטת בשטחים. אין עוררין על כך שישראל מתמודדת עם איומים ביטחוניים כבדי משקל, ושהיא זכאית ומחויבת לעשות כל שביכולתה על מנת להגן על אזרחיה מפניהם. עם זאת, לעתים קרובות מדי, אין היא מאזנת כראוי בין צרכי הביטחון שלה לבין ערכים חשובים לא פחות, בהם שמירה על זכויות האדם של הפלסטינים הנתונים לשליטתה. בנוסף, השלטון הישראלי מנצל לעתים את איומי הביטחון כדי לקדם אינטרסים פוליטיים פסולים, כגון הנצחת מפעל ההתנחלויות וסיפוחן דה-פקטו לישראל".

"המגמה השנייה העולה מהדוח היא היעדר מתן דין וחשבון של מערכת הביטחון, בכל הנוגע להפרות של זכויות האדם בשטחים. הדבר מתבטא בחוסר נכונות מצד המדינה לחקור הפרות כאלה ביסודיות ולמצות את הדין עם האחראים להן, וכן בשלילת זכותם לפיצויים של מרבית הפלסטינים שנפגעו על לא עוול בכפם בידי אנשי כוחות הביטחון של ישראל", נכתב בדו"ח.