שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה החמירו בעונשו של תושב עכו בן 24 שהתעלל בחתולים וזרק אותם מחלון דירתו בשקית נילון.
אב בית הדין, השופט רון שפירא והשופטים עודד גרשון וצילה קינן, קבלו את ערעור המדינה כי היה ראוי להחמיר בעונשו של הצעיר ודחו את ערעור הצעיר. השופטים גזרו עליו 10 חודשי מאסר, מהם ירוצו 3 חודשי מאסר בפועל ו-7 חודשי מאסר על תנאי.
השופטים הורו כי הצעיר ירצה את מאסרו בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות. ההרכב הוסיף וקבע כי הממונה על עבודות השירות יוכל גם לשקול, במסגרת סמכותו והאפשרויות העומדות לרשותו, את המלצת שירות המבחן ולשבץ את הנאשם בעבודות שירות במקום בו מטפלים בבעלי חיים.
על פי כתב האישום בהן הודה השליך הצעיר מחלון דירתו שבבית מגורים בעכו שני גורי חתולים השייכים לשכנתו, המתלוננת, כשהם בתוך שקית ניילון. אחד הגורים מצא מותו והשני נפגע ונעלם. בית משפט השלום גזר על הנאשם עונש של חודש מאסר לריצוי בפועל במתקן כליאה, שישה (6) חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור העבירות שבביצוען הורשע וזאת בתוך שלוש שנים. עוד חייב הוא את הנאשם לפצות את המתלוננת פיצוי בסך 3,500 ₪.
הנאשם ערער על חומרת עונשו, בעיקר על רכיב המאסר שנגזר עליו. לטענתו, לא היה מקום לגזור עליו עונש של מאסר לריצוי בפועל במתקן כליאה המאשימה עתרה להחמיר בדינו של הנאשם זאת בשים לב לחומרת העבירות שבביצוען הורשע והחשיבות שבהגנה על בעלי חיים.
אב"ד השופט שפירא ציטט מפס"ד של ביהמ"ש העליון, בו נסקרה תכליתה של ההגנה על בע"ח את הדברים הבאים :
"היסוד הראשון והעיקרי בונה עצמו על תחושתנו - תחושת-הלב - כי התעללות בבעל-חיים, התאכזרות אליו, עינויו, הינם מעשים בלתי-מוסריים, בלתי -הגונים ובלתי-הוגנים. תחושת החמלה שאנו חשים כלפי בעל-חיים שמתעללים בו נובעת ממקום עמוק בליבנו, מרגש המוסר שבנו, רגש הנחרד נוכח פגיעה בחלש ובחסר-ההגנה. צווינו מלידה להגן על החלש, ובעלי-חיים הם חלשים. בעל -חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר-הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה - כמוה כילד - הינה תמימה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עימו. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לבין החיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים".
השופט הוסיף כי חשיבות מניעת ההתעללות וההתאכזרות לבעלי חיים אינה רק בצורך להגנה עליהם. מניעת התעללות ואכזריות באה, בראש ובראשונה, להגן על האדם. מי שמתאכזר ומתעלל מעיד על דפוסי התנהגות. המתאכזר ומתעלל בבעלי חיים, סופו שיפגע גם בבני אדם. מכאן החשיבות שראה המחוקק בהגדרת האיסור שבהתעללות ובהתאכזרות ככלל, גם כאשר הנפגעים הם בעלי חיים. מכאן נגזרת החשיבות שבענישה הראויה. תכליות הענישה הן, בין היתר, הרתעת היחיד והרבים מפני ביצוע עבירה והעברת מסר חד וברור בדבר הפסול שבהתנהגות האסורה. במקרה זה, הגנת בעלי החיים חסרי הישע, כרכיב בהגנת החברה כולה, מחייבת ענישה מרתיעה והולמת.
עוד הבהיר השופט שפירא, כי לטעמו רמת הענישה בעבירות של התעללות והתאכזרות בבעלי חיים צריכה להיות מחמירה יותר. משך תקופת המאסר הנגזרת צריך להביא לידי ביטוי את כוונת החקיקה כפי שבאה לידי ביטוי בשני דברי חקיקה שונים ואת תכליתה – הגנה על החברה כולה, לרבות בעלי החיים שבה.
לאור האמור הציע השופט שפירא להמיר בעונשו של הנאשם ולהאריך תקופת מאסרו ל-10 חדשי מאסר מהם 3 בפועל.
יחד עם האמור ציין השופט כי בנסיבותיו של הנאשם, צעיר ללא כל עבר פלילי שנגזר עליו לראשונה בחייו עונש של מאסר, יש מקום לאפשר לו לרצות את עונשו בעבודות שירות, הכל בכפוף להתאמתו לכך, דבר שיבורר בחוות דעת שתוגש ע"י הממונה על עבודות שירות. השופטים עודד גרשון וצילה קינן הסכימו להצעותיו ולפיכך הוחמר עונשו של הנאשם שהורשע ונקבעה הדרך לריצוי עונשו בעבודות שרות לציבור פה אחד.