המכורים למסך הקטן אולי לא יאהבו את הדברים הבאים, אך נראה שדווקא עבורם נכתבו הדברים. אם לא ידעתם מחקרים מורים על כך שאדם שחי 70 שנה צופה בטלוויזיה לא פחות מעשר שנים. נשמע מפחיד? חכו עד שתקראו על הנזק שמחוללות אותן עשר שנים למוחו של האדם.
אתר האינטרנט של קופת חולים כללית מפרסם בימים אלה את מאמרו של ד"ר מוטי לוי ובו הוא מבהיר כיצד הצפייה בטלוויזיה מייצרת הפרעות קשב, ליקויים חברתיים, בעיות בריאותיות חמורות, וזו רק חלקה של הרשימה.
את רשימת הנתונים המטרידים על "תרומתה" של הטלוויזיה להתפתחותנו פותח ד"ר לוי בכך ש"על פי סטטיסטיקה עדכנית מגלה כי מלידה ועד גיל 70 אנחנו נצבור כעשר שנות צפייה בטלוויזיה (87,000 שעות)".
על השפעותיה הרעות של הטלוויזיה על מוחנו כולנו יכולים להרצות הרצאה קצרה, ד"ר לוי נותן לדברים הסבר מחקרי רפואי קל להבנה גם למי שמוחו התנוון בעוונותיה של הטלוויזיה: "כאשר אנחנו בשיא העירות, חושבים או מבצעים פעילות רציונאלית - המוח מייצר גלי בטא המגיעים מקליפת המוח. לעומת זאת, כשהעיניים עצומות ובמצב של מנוחה, המוח מייצר גלי אלפא שמקורם מעומק המוח.
כשצופים בטלוויזיה, תוך כ-30 שניות המוח עובר ממצב של גלי בטא למצב של גלי אלפא, שמשקף ערנות למחצה. בנוסף, המוח השמאלי שעוסק בפעילות הרציונאלית והלוגית, נכנס למצב המתנה בעוד שהמוח הימני העוסק יותר בתחושות, אסוציאציות, ופעילות הקשורה פחות לתודעה - נהפך לדומיננטי". זו לדבריו הסיבה להשפעתן הסמויה של הפרסומות המשודרות אלינו. לדבריו הפרסומות חודרות למוחנו ללא הסינון של המוח השמאלי, כיוון שהוא, כאמור, בהמתנה, כלומר אנחנו פועלים כשהרציונאליות שלנו מורדמת. מצב לא מומלץ, תודו.
מוסיף לוי וקובע כי המצב הופך חמור הרבה יותר כשמדובר בפעוטות וילדים המאבדים בעקבות הצפייה את היכולת להפריד בין המציאות למתרחש על המרקע. מצב חמור עוד יותר מתרחש כאשר הילד נחשף לאלימות על המרקע, ובעיקר כשמדובר במשחקי מחשב אלימים. לדבריו "התוצאה בחלק מהילדים ומתבגרים היא חוסר יכולת לקלוט שאלימות גורמת לנזק למי שסופג אותה, כאשר הכול נראה כמו משחק מחשב או סרט בטלוויזיה, בו הגיבור קם אחרי כל סצנה או המשחק מתחיל מחדש ואין כל התעכבות על הסבל של מי שנפגע. זוהי אלימות סטרילית, אשר ביטויים לה אנו מוצאים לא פעם בתיאורי הילדים של מה הם יעשו למי שאינו מוצא חן בעיניהם".
ליקויים נוספים אותם מונה ד"ר לוי הם: פגיעה ביכולת המוטורית בעקבות הרביצה מול המסך ובהייה בו תוך איבוד זמן חשוב שאמור היה להיות מנוצל לתנועה גופנית ומחשבתית. עומס חווייתי על הילד הצופה בתמונות וסצנות מתחלפות במהירות פוגע בו מאחר והוא מתחיל לראות בחייו שלו חיים משעממים ומשמימים. הטלוויזיה פוגעת ביכולת הדיבור של הילדים שכן במקום לשוחח ולהעשיר את השפה בה הם משתמשים, הם כלל לא משתמשים בדיבור ומסתפקים בבהייה במסך המרצד. גם בריאות העיניים נפגעת מהצפייה.
בנוסף לכל אלה מציין ד"ר לוי את הפיכתם של גיבורי סרטים אלימים לגיבורי תרבות ולמודל לחיקוי בעיני הצופים הצעירים.
לדבריו היות והטלוויזיה והמחשב מכשירים ה"מרגילים את הילדים לסיפוק מיידי, הרי שהם מקטינים מאוד את הסבלנות וההתמדה לקראת מטרה רחוקה".
אם נדמה היה לנו שאלו כל הרעות החולות הגלומות בטלוויזיה הרי שהרשימה עוד ארוכה: פגיעה בקשרים חברתיים כך שמגרשי המשחקים ריקים בעקבות ההסתפקות במסכים, הפרעות קשב, על פי מחקרים ומעקבים אחרי עשרות אלפי ילדים, שהוכיחו כי אלימות ובעיות קשב וריכוז קשורות למספר שעות הצפייה ולגיל הצופה. מהמחקרים התברר כי "ככל שהגיל צעיר יותר ומספר השעות גדול יותר, כך הסיכויים להתנהגות אלימה או להפרעות בריכוז גדלים".
גם השמנה, המחלה של העולם המערבי בעשורים האחרונים, נובעת, כך על פי מחקרים, מאכילה לא מבוקרת תוך כדי צפייה במסך. בהמשך מונה ד"ר לוי את תופעת העישון ושתיית האלכוהול כנגזרות של הצפייה בטלוויזיה. זאת במסגרת חיקוי שחקנים שעל המסך, כך על פי מחקרים לא מעטים.
את מאמרו חותם ד"ר לוי בהמלצת הארגון האמריקאי לרפואת ילדים ולפיה אין לאפשר לילדים מתחת לגיל שלוש לצפות בטלוויזיה. הוא אף מזכיר כי "יש גם מי שמרחיבים את הגזירה: אחד המחקרים בנושא מראה כי בגילאי בית הספר, כבר קשה לשנות הרגלים שנרכשו עד גיל חמש או שש כתוצאה מצפייה בטלוויזיה. לכן גם אחרי גיל שלוש יש להגביל מאוד את זמן הצפייה ולשים דגש גדול יותר על פעילות משותפת - הן בחיק המשפחה והן עם חברים. כדאי להימנע ככל האפשר מבילוי פסיבי מול המסך".
בנוסף ממליץ לוי ליצור תחומי עניין חלופיים לאלה שעל המסך ולהימנע מלהכניס מכשיר טלוויזיה לחדרו של הילד ולאבד בכך את הבקרה על התכנים הנצפים ועל היקף הצפייה.
כאמור, את המאמר המפורט כולו פרסם אתר האינטרנט של קופת חולים כללית. זאת תחת הכותרת: "טלוויזיה חינוכית: אין דבר כזה". לתשומת ליבכם.