הטיפול בפסולת מסוכנת בישראל אינו זוכה להתייחסות מספקת וקיים פער גדול בין כמות הפסולת המסוכנת שאמורה להיווצר באזור חיפה לבין הכמות המדווחת שמגיעה לרמת חובב, כך עולה ממחקר חדש שנערך בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה.
במהלך המחקר שבוצע בהנחיית ד"ר אופירה אילון נבדקו ענפים תעשייתיים שונים באזור חיפה והקריות שתוצרי הלוואי שלהם כוללים פסולת מסוכנת כמו מכבסות לניקוי יבש, מפעלים לציפוי מתכות, בתי חולים, בית הזיקוק, תעשיית הפולימרים, תעשיית מחזור שמן משומש ותחנת הכוח של חברת החשמל. מכיוון שהאתר לסילוק פסולת מסוכנת ברמת חובב הוא אתר היחיד בארץ למטרה זו, בדקו החוקרות את כמות הפסולת המסוכנת שאמורה להיווצר בתעשיות השונות אל מול הכמות המדווחת שאכן הגיעה לאתר.
לשם כך נעזרו החוקרות אפרת אלימלך וד"ר ברננדה פליקשטיין במדדים מהספרות המחקרית ומארגונים בינלאומיים כמו ארגון הבריאות העולמי וניסו ליצור מדדים קבילים וישימים לתעשיות בארץ כדי להעריך את כמות הפסולת המסוכנת שמייצרת כל תעשייה. לדבריהן, באמצעות הכלים המחקריים הייחודיים שפותחו במחקר, שהם מדדים שלא קיימים בארץ, יוכלו הרשויות המוסמכות להעריך מהי כמות הפסולת המסוכנת שמייצר כל מפעל, על פי הסקטור אליו הוא משויך ובכך לשפר את האכיפה ולהבטיח שכל הפסולת המסוכנת תועבר לטיפול.
כך לדוגמא, בדקו החוקרות את כמות הפסולת המסוכנת מסוג Perc שהיא אחד מתוצרי הלוואי של מכבסות לניקוי יבש. נוזל נדיף וחסר צבע זה עלול לחדור למחזור הדם בעיקר דרך מערכת הנשימה וחשיפה גבוהה לחומר זה עלולה לפגוע בכבד ובכליות. החומר אף מופיע ברשימות של המשרד לאיכות הסביבה כחומר מסרטן וודאי בקרב בעלי חיים וכמסרטן קרוב לוודאי גם בבני אדם. על פי המדד שהורכב, ומהימנותו נבדקה לאחר שנערכו ראיונות עם שני בעלי מכבסות שחולשים על כ-40% משוק זה בחיפה, סך הפסולת המסוכנת שנוצרת מתהליך הניקוי עומדת על כ-3.2 טון בשנה, בעוד שהכמות המדווחת שמגיעה לרמת חובב היא רק כ-1.5 טון לשנה - מה שאומר שכ-1.7 טון של פסולת מסוכנת, שהיא יותר ממחצית הפסולת הנוצרת, לא מטופלת כראוי.
דוגמא אחרת לטיפול הלקוי בנושא הפסולת המסוכנת נמצאה בבתי החולים בחיפה, שם מדדו החוקרות את כמות הפסולת הכימית והפרמצבטית, על פי מדד של ארגון הבריאות העולמי לייצור פסולת מסוכנת לפי כמות המיטות בכל בית חולים. החוקרות גילו שחלק גדול מהפסולת המסוכנת מועברת לתחנות מעבר ומשם הן עוברות לרמת חובב.
לדברי החוקרות, הבעיה היא שרק מזהמים קטנים, שמייצרים פחות מ-5 טון פסולת מסוכנת בשנה, יכולים להשתמש בשירותי איחוד הפסולות של תחנות המעבר ומכיוון שבתי החולים בחיפה מייצרים פסולת בכמות גבוהה מכך, הפסולת חייבת להיות מאופיינת ומזוהה. על פי הערכתן, כ-47 טון פסולת מסוכנת מתוך כ-60 טון פסולת שנוצרת בבתי החולים מגיעים לתחנות מעבר מבלי שניתן לזהות את היצרן המקורי ומבלי שניתן יהיה, למעשה, לפקח על פסולת זו.
בבתי הזיקוק נמצא כי כמות הפסולת המסוכנת המדווחת זהה לכמות הפסולת המסוכנת שמפונה. על פי המדד, שהסתמך על הסוכנות להגנת הסביבה של מדינת קליפורניה, בתי הזיקוק חיפה מייצרים כ-9000 טון פסולת מסוכנת בשנה, כמות זהה כמעט לחלוטין לכמות המדווחת בבתי הזיקוק. עם זאת מצליחים בתי הזיקוק בחיפה לטפל בכמחצית מהפסולת המסוכנת בתחומי המפעל ובכך לצמצם את הצורך בשינוע הפסולת המסוכנת עד רמת חובב. בתעשיית ציפוי המתכות, מחזור השמנים ותעשיית הפולימרים לא ניתן היה לפתח מדד מהימן להערכת כמות הפסולת המסוכנת.
"ממצאי המחקר מצביעים על ליקויים במערכת ניהול הפסולת המסוכנת בישראל - החל מרמת היצרן, דרך החברות המטפלות בפסולת וכלה ברגולאטור. יצרן הפסולת לא תמיד מנהל מעקב ובקרה אחר כמות הפסולת המסוכנת הנוצרת על ידו, כנדרש. תחנות המעבר מאחדות זרמים של יצרנים שונים, ללא אפשרות לזהות מי היצרן המקורי. יש צורך באימות נתוני הפינוי המתקבלים מתחנות המעבר עם נתוני הפסולת הנכנסים ורמת חובב", ציינו החוקרות.
במהלך המחקר שבוצע בהנחיית ד"ר אופירה אילון נבדקו ענפים תעשייתיים שונים באזור חיפה והקריות שתוצרי הלוואי שלהם כוללים פסולת מסוכנת כמו מכבסות לניקוי יבש, מפעלים לציפוי מתכות, בתי חולים, בית הזיקוק, תעשיית הפולימרים, תעשיית מחזור שמן משומש ותחנת הכוח של חברת החשמל. מכיוון שהאתר לסילוק פסולת מסוכנת ברמת חובב הוא אתר היחיד בארץ למטרה זו, בדקו החוקרות את כמות הפסולת המסוכנת שאמורה להיווצר בתעשיות השונות אל מול הכמות המדווחת שאכן הגיעה לאתר.
לשם כך נעזרו החוקרות אפרת אלימלך וד"ר ברננדה פליקשטיין במדדים מהספרות המחקרית ומארגונים בינלאומיים כמו ארגון הבריאות העולמי וניסו ליצור מדדים קבילים וישימים לתעשיות בארץ כדי להעריך את כמות הפסולת המסוכנת שמייצרת כל תעשייה. לדבריהן, באמצעות הכלים המחקריים הייחודיים שפותחו במחקר, שהם מדדים שלא קיימים בארץ, יוכלו הרשויות המוסמכות להעריך מהי כמות הפסולת המסוכנת שמייצר כל מפעל, על פי הסקטור אליו הוא משויך ובכך לשפר את האכיפה ולהבטיח שכל הפסולת המסוכנת תועבר לטיפול.
כך לדוגמא, בדקו החוקרות את כמות הפסולת המסוכנת מסוג Perc שהיא אחד מתוצרי הלוואי של מכבסות לניקוי יבש. נוזל נדיף וחסר צבע זה עלול לחדור למחזור הדם בעיקר דרך מערכת הנשימה וחשיפה גבוהה לחומר זה עלולה לפגוע בכבד ובכליות. החומר אף מופיע ברשימות של המשרד לאיכות הסביבה כחומר מסרטן וודאי בקרב בעלי חיים וכמסרטן קרוב לוודאי גם בבני אדם. על פי המדד שהורכב, ומהימנותו נבדקה לאחר שנערכו ראיונות עם שני בעלי מכבסות שחולשים על כ-40% משוק זה בחיפה, סך הפסולת המסוכנת שנוצרת מתהליך הניקוי עומדת על כ-3.2 טון בשנה, בעוד שהכמות המדווחת שמגיעה לרמת חובב היא רק כ-1.5 טון לשנה - מה שאומר שכ-1.7 טון של פסולת מסוכנת, שהיא יותר ממחצית הפסולת הנוצרת, לא מטופלת כראוי.
דוגמא אחרת לטיפול הלקוי בנושא הפסולת המסוכנת נמצאה בבתי החולים בחיפה, שם מדדו החוקרות את כמות הפסולת הכימית והפרמצבטית, על פי מדד של ארגון הבריאות העולמי לייצור פסולת מסוכנת לפי כמות המיטות בכל בית חולים. החוקרות גילו שחלק גדול מהפסולת המסוכנת מועברת לתחנות מעבר ומשם הן עוברות לרמת חובב.
לדברי החוקרות, הבעיה היא שרק מזהמים קטנים, שמייצרים פחות מ-5 טון פסולת מסוכנת בשנה, יכולים להשתמש בשירותי איחוד הפסולות של תחנות המעבר ומכיוון שבתי החולים בחיפה מייצרים פסולת בכמות גבוהה מכך, הפסולת חייבת להיות מאופיינת ומזוהה. על פי הערכתן, כ-47 טון פסולת מסוכנת מתוך כ-60 טון פסולת שנוצרת בבתי החולים מגיעים לתחנות מעבר מבלי שניתן לזהות את היצרן המקורי ומבלי שניתן יהיה, למעשה, לפקח על פסולת זו.
בבתי הזיקוק נמצא כי כמות הפסולת המסוכנת המדווחת זהה לכמות הפסולת המסוכנת שמפונה. על פי המדד, שהסתמך על הסוכנות להגנת הסביבה של מדינת קליפורניה, בתי הזיקוק חיפה מייצרים כ-9000 טון פסולת מסוכנת בשנה, כמות זהה כמעט לחלוטין לכמות המדווחת בבתי הזיקוק. עם זאת מצליחים בתי הזיקוק בחיפה לטפל בכמחצית מהפסולת המסוכנת בתחומי המפעל ובכך לצמצם את הצורך בשינוע הפסולת המסוכנת עד רמת חובב. בתעשיית ציפוי המתכות, מחזור השמנים ותעשיית הפולימרים לא ניתן היה לפתח מדד מהימן להערכת כמות הפסולת המסוכנת.
"ממצאי המחקר מצביעים על ליקויים במערכת ניהול הפסולת המסוכנת בישראל - החל מרמת היצרן, דרך החברות המטפלות בפסולת וכלה ברגולאטור. יצרן הפסולת לא תמיד מנהל מעקב ובקרה אחר כמות הפסולת המסוכנת הנוצרת על ידו, כנדרש. תחנות המעבר מאחדות זרמים של יצרנים שונים, ללא אפשרות לזהות מי היצרן המקורי. יש צורך באימות נתוני הפינוי המתקבלים מתחנות המעבר עם נתוני הפסולת הנכנסים ורמת חובב", ציינו החוקרות.