משפחתה של זוהרה אמויאל ז"ל תבעה את בית החולים שערי צדק בירושלים לאחר שאמויאל בת ה-77 אושפזה בבית החולים בעקבות סיבוכים מהם סבלה לאחר התקף אסתמטי קשה ונפלה מהמיטה. כתוצאה מהנפילה ניזק האגן ולטענת התובעים, החלה מאז הדרדרות במצבה עד שהלכה לעולמה.
לטענת התובעים, הצוות היה מודע לשכיחות אירועי נפילה ממיטות של בית חולים וצריך היה למנוע את הנפילה. עוד לטענת התובעים, על צוות בית החולים היה להרים את מעקה המיטה שעליה שכבה המנוחה, להציב לידה השגחה או לבקש מבני המשפחה להשגיח עליה וכן לאסוף מידע אודות עברה הרפואי של המנוחה, לשם גיבוש החלטה בדבר אופי ההשגחה.
עוד לטענתם, אחריות בית החולים במקרה זה גוברת, שכן מדובר באישה מבוגרת, כבת 77, הסובלת ממחלה חסימתית כרונית, אשר אושפזה פעמים רבות בשל התקפים אסטמטיים, ובין היתר אצל הנתבע עצמו, וכן לאור האבחונים הקודמים של בית החולים באשר למצבה המנטלי ונטייתה של המנוחה להימצא במצב בלבול.
נציג בית החולים מסר כי עיון בתיעוד הרפואי המתייחס למנוחה מעלה כי בעת שהיא שהתה בחדר מיון, לא נרשמה כל התנהגות מצידה שעשויה ללמד על בלבול או חוסר התמצאות. עוד לטענת הנתבע, הנפילה אירעה בזמן ירידה רצונית מהמיטה, ולכן נוכחות מעקה לא הייתה יכולה למנוע אותה.
השופטת עירית כהן כתבה בפסק הדין מהראיות עולה כי על צוות חדר המיון היה לצפות את האפשרות שהמנוחה תיפול מהמיטה, ולטעמי בנסיבות המקרה הוא היה חייב לצפות זאת. לא הוכח כי צוות חדר המיון ביצע הערכת סיכון לנפילה של המנוחה.
צוות חדר המיון צריך היה להיות ער גם לכך שהוא אינו מכיר את המטופלים המאושפזים ולהגביר את הזהירות, על אחת כמה וכמה במקרה כמו זה שבפניי כאשר הוא ידע שהמנוחה אושפזה קודם לכן בבית החולים ותיקי האשפוז לא עמדו בפניו.
השופטת כתבה כי לאור נזקיה הקשים של המנוחה במישור האורטופדי, לאור נזקיה במישור הקוגניטיבי והתפקודי, אולם בהתחשב בכך שהכאב והסבל הקשור לתאונה נמשך כשנה, אני פוסקת לתובעים פיצוי בגין כאב וסבל של המנוחה בסך של 100,000 ₪.
"אני מקבלת את עדויות התובעים על העזרה והסיעוד שנתנו למנוחה. מהעדויות עולה כי התובעים ערכו ביניהם תורנות ובמסירות רבה טיפלו במנוחה עד יום מותה. היקף התמיכה והסיעוד ראויים להערכה, אולם הפיצוי שייפסק, יבוסס על הוצאות סבירות, תוך שקלול העובדה שבפועל הילדים הם שטיפלו במנוחה, דבר אשר מחד היה בו ערך מוסף למנוחה, אולם מצד שני היה כרוך בהוצאות גבוהות יותר. כמו כן תילקח בחשבון העובדה שגם לפני הנפילה נזקקה המנוחה לעזרה".
בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים של המנוחה פסק בית המשפט פיצוי בסך 5,000 אילנה מיכאלי ויעקב אמויאל (הבן) מתגוררים בקיבוץ להבות הבשן ולירושלים הם היו מגיעים בטיסה ולעתים ברכב של הקיבוץ. ההוצאה של אילנה בגין הטיסות הייתה 1,336 ₪. ההוצאה של יעקב, 2,673 ₪.
עבור נסיעות ברכב הקיבוץ שילמה אילנה 17,172 ₪. יעקב שילם 16,695 ₪. סוזן גריביאן הוציאה 4,000 ₪ עבור נסיעות מראשון לציון לירושלים. יהודה אמויאל מתגורר בסנטה דומינגו שבאיים הקריביים. הוא דורש את הוצאות הטיסה שנגרמו לו בשל הגברת הביקורים שלו לישראל מפעם בשנתיים שלוש לפעמיים בשנה.
ההוצאות הנתבעות מתייחסות גם לתקופה בה אושפזה המנוחה לאחר התקף האסטמה מחודש ספטמבר 2002, הוצאות אשר אינן קשורות לנפילה. בגין הוצאות הנסיעה הקשורות לנפילה אני נפסק לתובעים פיצוי בסך 20,000 ₪.