בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי מועדון לילה בקיבוץ רמת מנשה ישלם פיצויים בסך 50 אלף שקלים, לצעיר כהה עור שכניסתו למועדון נאסרה בשל מוצאו.
התובע, בן 24 תושב המושב עין העמק, היה שוטר במשמר הגבול בשירות סדיר. בשעה 00:30 הגיע השוטר יחד עם חברתו ושלושה חברים נוספים, לצורך בילוי במועדון. המועדון ממוקם בתוך הקיבוץ והיו לו שלוש כניסות. בכל אחת מהן נמצא שומר/בודק- "סלקטור", האחראי על בדיקת תעודת הזהות וזיהויים של הנכנסים למועדון.
מנהל המועדון הודיע לשומר במכשיר הקשר כי לא יאפשר את כניסתם של השוטר וחברתו למועדון בנימוק ש"הם לא נראים לו". משביקש התובע לדבר ישירות עם מנהל המועדון, נפנף לו האחרון בזלזול תוך התעלמות מדרישתו. עקב כך נאלצו השוטר לעזוב את המקום כשהם מבוישים ומושפלים.
אב"ד סגנית הנשיאה השופטת שולמית וסרקרוג ציינה בהתייחס לערך השוויון ולצורך להגן על יישומו בחוק איסור הפליה במוצרים ושירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, "המחוקק עמד על הבעיה הקשה הקיימת בתחום החברתי, בין היתר, בנוגע להפליה בכניסה למקומות ציבוריים. ההצעה הוכנה על ידי האגודה לזכויות האזרח בישראל, ונועדה להתמודד עם תופעה שלילית, בין היתר בסירוב לאפשר לאדם כניסה למקומות בילוי בשל היותו בעל חזות מזרחית – תופעה שלילית שהחברה בישראל נדרשת להתמודד איתה, ואשר ברובה מתרחשת במקומות שהם בבעלות פרטית. מדינת ישראל התחייבה בכמה אמנות בינלאומיות למגר תופעה כזו באמצעות החקיקה בכל צורה של הפליה".
"החוק הוא איפוא, מתן ביטוי במישור המשפט הפנימי והתחייבויותיה של המדינה במישור הבינלאומי, והובא בעקבות אימוצי חקיקה דומים על ידי מדינות רבות בעולם הדמוקרטי. הרעיון הבסיסי ביסוד חקיקה זו שיש להחיל את עקרון השוויון גם על עסקים פרטיים הפונים לציבור הרחב בהצעת שירות. החוק בא גם לאזן בין עקרון השוויון ובין השמירה על חופש ההתקשרות, כך שמחד מוטלת החובה שלא להפלות, על מי שפתח שעריו לציבור הרחב, ומאידך, מוצאים מתחולתו של החוק, למשל, מועדונים או ארגונים המבקשים לשמור על צביון חברתי מסוים. החוק תואם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעגן את זכות כבוד האדם כזכות יסוד, ואינו אלא יישומו של ערך השוויון כחלק או כנלווה לערך כבוד האדם, על דרך של מתן הגנה עליו מפני הפליה גם בתחום המשפט הפרטי, על דרך של הקניית עילת תביעה אזרחית בשל הפליה".
עוד הוסיפה השופטת וסרקרוג כי "צבע עורו" של אדם, אינו יכול להיחשב בשום מקרה נתון מתחייב לגבי כניסתו של אדם למועדון לצורך בילוי, ועוד יש לומר בלשון חדה וברורה, אין הוא יכול לשמש אף לא ראשית ראייה, לגבי אופן התנהלותו של אדם בתוך מועדון הריקודים. הפליה כדוגמת זו פוגעת אנושות בכבוד האדם. אין לאדם שליטה על מינו ולא על צבע עורו או על שלמות גופו. יכול אדם שיעשה בחייו כל שביכולתו כדי לרכוש חוכמה ודעת, להיות אדם טוב ומיטיב, נוח לבריות ויישר דעת, ולמרות האמור ידחה רק בשל אותו מאפיין שאין לו עליו שליטה, מאפיין גנטי או אחר. בהנחה שקיימת תכלית שאינה פסולה, ליצור מקום בטיחותי לבילויים, ואף ניתן להגן עליה, גם מבחינה של תועלת חברתית, הרי שהשגת התכלית אינה יכולה להתבצע על בסיס הפלייה.
השופט יצחק כהן הצטרף לעמדת השופטת וסרקרוג כי כניסתו של המשיב למועדון נמנעה בשל צבע עורו וקבע כי טענות ההגנה השונות שניסו המערערים לטעון, להצדקת השפלתו של המשיב בפתח המועדון, קרסו, והתברר כי הן חסרות בסיס. מוטב היה למערערים אלמלא טענו טענות חסרות בסיס, שכן טענותיהם רק העצימו את גודל העוולה שביצעו.
השופט רון שפירא ציין כי הוא מסכים לתוצאה אליה הגיעו חברי ההרכב ולפיה יש לדחות את הערעור, ככל שהדבר נוגע לתוצאה המעשית של פסק הדין וכן עם הקביעה כי המערערים הפלו את התובע כאשר לא איפשרו לו להיכנס למועדון "הטרמינל" שבקיבוץ המערער. בהיות "הטרמינל" "מקום ציבורי" המספק "שירות ציבורי" כמשמעו בחוק איסור הפליה הם ביצעו עוולה כלפי המשיב ולכן עליהם לפצותו.
עם זאת סבר השופט שפירא כי לא הוכח כי המשיב הופלה מחמת גוון עורו. בכך חלק על מסקנת בימ"ש השלום כמו גם מסקנתם של חבריו להרכב. הוא הוסיף כי בנסיבות בהן קבע בימ"ש השלום עצמו כי למועדון נכנסים גם צעירים בעלי גוון עור כהה לא יכול היה להגיע אל המסקנה כי כניסתו של המשיב נמנעה מחמת גוון עורו, ואולם גם בהגיעו למסקנה זו הופלה התובע בהפליה אסורה, ומכך זכאי הוא לפיצוי שנפסק ע"י בית משפט השלום.
השופט שפירא הוסיף וציין כי המחוקק לא יכול לצפות ולפרט בדבר חקיקה כל סוג של הפליה אפשרית. לכן צוינו בחוק סוגי הפליה מוכרים ועיקריים, ואולם פירוש החוק צריך להיות שכל הפליה שבבסיסה מתן יחס שונה לשווים היא הפליה פסולה האסורה על מי שבוחר לנהל עסק ציבורי או לספק שירות לכלל הציבור.
השופט הוסיף כי בנסיבות המקרה לא עלה בידי המערערים להצביע על כל טעם עניני מדוע נמנעה כניסתו של המשיב למועדון ה"טרמינל", בעוד חבריו ורבים אחרים נכנסים למועדון. כל הסבריהם למניעת כניסתו של המשיב למועדון נמצאו כבלתי אמינים, ובכך אין בית משפט של ערעור מתערב. משכך, ומאחר שניתן על פניו יחס שונה למשיב משניתן לאחרים, וללא כל סיבה מוצדקת, הרי שמדובר בהפליה אסורה. זאת גם אם אין מדובר על הפליה על רקע של גוון עור.
בשולי כל האמור לעיל ציין השופט שפירא כי אין אלא להצטער כי בישוב שהוקם על ידי ניצולי ההפליה הגדולה בהיסטוריה של האנושות, אשר חרתו על דגלם עקרונות של שוויון ואחווה, דווקא ממשיכי דרכם נמצאים כמי שמפלים ופוגעים ללא כל סיבה בכבודו של צעיר, חיל מג"ב, שכל רצונו היה לבלות עם חבריו.