סצנות רבות בסרטי מחתרות מצולמות במערות אפלוליות כשפני הלוחמים נראים כצלליות לאור להבות מרצדות של נרות זעירים. ציניקנים מניפים יד בביטול וקובעים שאין שחר לרומנטיקה השו. 'מה זה פה חסמב"ה?', ישאלו אתכם. אבל מסתבר שלפחות לגבי פעילותם של לוחמי האצ"ל יש בהחלט מקום של כבוד למערות באזור ירושלים.
מסתבר שבעוד התל אביבים ושאר יוצאי המרכז ריכזו פעילות בדירות מגורים ובפרדסי השרון הרי שהירושלמים מצאו במערות קברי הסנהדרין מקום ראוי בהחלט לפעילות והיערכות מול הכובש הבריטי.
ממש היום לפני 59 שנים (ב-11,1,49) פירסם איש האצ"ל אוריאל אליצדק ז"ל בעיתון 'חירות' את סיפורן של מערות קברי הסנהדרין שבירושלים כמקום ששימש לא מעט את לוחמי המחתרת, ואף הגדיר את המקום כ"המקומות החשובים ביותר בריכוזי המחתרת בירושלים".
את מערת קברי הסנהדרין ניתן למצוא היום בלב שכונת סנהדריה, סמוך לשדרות גולדה מאיר שבלב הבירה. במערה שכניסתה מעוטרת במשקוף מיוחד ומעוטר ברימון, אתרוג ועלי קנתוס למעלה משבעים כוכי קבורה. המערה מצויה בליבו של אזור רווי מערות קבורה שככל הנראה שימשו את עשירי ירושלים בימי הבית השני, אולם כאמור, עם חזרתו של עם ישראל לארצו לאחר אלפיים שנות גלות שימשו המערות גם כמסתור ללוחמי החירות מפני הכובש הבריטי.
במאמר המדובר בעיתון 'חירות' פורסם כי צעירי האצ"ל הפכו את אחת המערות לנקודת הריכוז טרם צאתם לפעילות, ובמערה נוספת מעין "כיתה" חשאית ללימוד השלכת רימון ואימוני אקדח. זאת לבד מהפיכתה של אחת המערות למעין חדר קבלה והשבעה לשורות הארגון
על פי העדות, המובאת בגיליון החדשות של מכון ז'בוטינסקי האחרון בידי דותן גורן, התאמנו הלוחמים במערות האזור, ובהן חשו היטב בימי החורף את צינת הקור הירושלמי ואילו בקיץ חשו על בשרם את עיקצוצי הכנימות שמצאו להן את המערות למשכן ראוי. "ימי החורף היו קשים ביותר, אך איש לא החסיר את האימונים, אף כי רובם הצטננו אחר כך וחלו. בימי הקיץ היו אמנם התנאים נוחים יותר, אך את מקום הקור והטחב תפסה הכינמת שהציקה מאוד מאוד ללוחמנו", כך מתאר "חירות".
לוחמי האצ"ל היו יוצאים לאחר האימונים לשכונות העיר העתיקה למה שהוגדר כאיסוף מודיעין לקראת פעולות עתידיות. גורן מספר כי אם נלכדו הלוחמים בידי שוטרי המנדט היו מתרצים את נוכחותם באזור כחניכי 'צופים' המבצעים פעילות חינוכית מקובלת וסטנדרטית במקום. "תשובותיהם הישירות שנאמרו בלא מבוכה הסירו כל חשד מלב הבריטים".
במאמר המדובר מסופר עוד כי גם תושבי השכונה הסמוכה סייעו בידי אנשי האצ"ל גם כשנצרו את ה\סוד ההתארגנות במקום בסוד וגם כשהתריעו באוזני הלוחמים מפטרולי השוטרים שנעשו במקום.
על פי תיאורו של אליצדק בשלב מאוחר יותר הפכו המערות למרכז פעילות מחתרתית גם ביום ולא רק בלילה. אנשי האצ"ל הציבו בכניסה למתחם המערות שומר שהתריע כשהבחין בשוטרים בריטיים מתקרבים. עוד סיפר אליצדק כי במידה ולא עלה בידי השומר להתריע ושוטרי המנדט נכנסו לאזור נעלמו הלוחמים אל תוככי הכוכים שבקירות המערות.
את מאמרו חתם אליצדק בשפה פיוטית ומלאת חזון כיאה וכמקובל בקרב לוחמי המחתרות של טרום המדינה: "הצעירים שיצאו מתוך הכוכים האפלים של קברות הסנהדרין כדי ללחום את מלחמת שחרורנו לא הכזיבו לא את שולחיהם ולא את העם העברי. רוח החשמונאים הותכה היטב בדמם עד לבלי הפריד, והראתה את אותותיה במבצעי גבורה שאין כדוגמתם".
מסתבר שבעוד התל אביבים ושאר יוצאי המרכז ריכזו פעילות בדירות מגורים ובפרדסי השרון הרי שהירושלמים מצאו במערות קברי הסנהדרין מקום ראוי בהחלט לפעילות והיערכות מול הכובש הבריטי.
ממש היום לפני 59 שנים (ב-11,1,49) פירסם איש האצ"ל אוריאל אליצדק ז"ל בעיתון 'חירות' את סיפורן של מערות קברי הסנהדרין שבירושלים כמקום ששימש לא מעט את לוחמי המחתרת, ואף הגדיר את המקום כ"המקומות החשובים ביותר בריכוזי המחתרת בירושלים".
את מערת קברי הסנהדרין ניתן למצוא היום בלב שכונת סנהדריה, סמוך לשדרות גולדה מאיר שבלב הבירה. במערה שכניסתה מעוטרת במשקוף מיוחד ומעוטר ברימון, אתרוג ועלי קנתוס למעלה משבעים כוכי קבורה. המערה מצויה בליבו של אזור רווי מערות קבורה שככל הנראה שימשו את עשירי ירושלים בימי הבית השני, אולם כאמור, עם חזרתו של עם ישראל לארצו לאחר אלפיים שנות גלות שימשו המערות גם כמסתור ללוחמי החירות מפני הכובש הבריטי.
במאמר המדובר בעיתון 'חירות' פורסם כי צעירי האצ"ל הפכו את אחת המערות לנקודת הריכוז טרם צאתם לפעילות, ובמערה נוספת מעין "כיתה" חשאית ללימוד השלכת רימון ואימוני אקדח. זאת לבד מהפיכתה של אחת המערות למעין חדר קבלה והשבעה לשורות הארגון
על פי העדות, המובאת בגיליון החדשות של מכון ז'בוטינסקי האחרון בידי דותן גורן, התאמנו הלוחמים במערות האזור, ובהן חשו היטב בימי החורף את צינת הקור הירושלמי ואילו בקיץ חשו על בשרם את עיקצוצי הכנימות שמצאו להן את המערות למשכן ראוי. "ימי החורף היו קשים ביותר, אך איש לא החסיר את האימונים, אף כי רובם הצטננו אחר כך וחלו. בימי הקיץ היו אמנם התנאים נוחים יותר, אך את מקום הקור והטחב תפסה הכינמת שהציקה מאוד מאוד ללוחמנו", כך מתאר "חירות".
לוחמי האצ"ל היו יוצאים לאחר האימונים לשכונות העיר העתיקה למה שהוגדר כאיסוף מודיעין לקראת פעולות עתידיות. גורן מספר כי אם נלכדו הלוחמים בידי שוטרי המנדט היו מתרצים את נוכחותם באזור כחניכי 'צופים' המבצעים פעילות חינוכית מקובלת וסטנדרטית במקום. "תשובותיהם הישירות שנאמרו בלא מבוכה הסירו כל חשד מלב הבריטים".
במאמר המדובר מסופר עוד כי גם תושבי השכונה הסמוכה סייעו בידי אנשי האצ"ל גם כשנצרו את ה\סוד ההתארגנות במקום בסוד וגם כשהתריעו באוזני הלוחמים מפטרולי השוטרים שנעשו במקום.
על פי תיאורו של אליצדק בשלב מאוחר יותר הפכו המערות למרכז פעילות מחתרתית גם ביום ולא רק בלילה. אנשי האצ"ל הציבו בכניסה למתחם המערות שומר שהתריע כשהבחין בשוטרים בריטיים מתקרבים. עוד סיפר אליצדק כי במידה ולא עלה בידי השומר להתריע ושוטרי המנדט נכנסו לאזור נעלמו הלוחמים אל תוככי הכוכים שבקירות המערות.
את מאמרו חתם אליצדק בשפה פיוטית ומלאת חזון כיאה וכמקובל בקרב לוחמי המחתרות של טרום המדינה: "הצעירים שיצאו מתוך הכוכים האפלים של קברות הסנהדרין כדי ללחום את מלחמת שחרורנו לא הכזיבו לא את שולחיהם ולא את העם העברי. רוח החשמונאים הותכה היטב בדמם עד לבלי הפריד, והראתה את אותותיה במבצעי גבורה שאין כדוגמתם".