שופטי בג"צ נמנעו היום מלדון בעתירה הנוגעת לבית השלום בחברון. השופטים, בייניש, פוגלמן, ולוי, קיימו דיון ארוך בבקשת הדחיה בלבד, ובסיומו החליטו כי ימתינו 3 חודשים על מנת לבחון כיצד מתפתח ההליך המשפטי המקביל, המתנהל בועדת העררים הצבאית.
ההחלטה ניתנה בניגוד לעמדת פרקליטות המדינה, שדרשה בתוקף לדחות את העתירה על הסף כבר היום, ולאפשר את פינוי הבית באופן מיידי. עו"ד גלעד שירמן, שייצג את המדינה, טען כי הדיונים בועדת העררים נמשכים זמן רב מידי, וטען כי הסוגיה שעומדת על הפרק היא שאלת הסדר הציבורי, ואכיפת החוק ביהודה ושומרון. על כך ענה עו"ד נדב העצני, המייצג את המתיישבים בבית, כי המדינה היא זו שמעכבת את הדיונים בועדת הערר, משום שהיא מונעת מהם קבלת מסמכים שאמורים לשמש כבסיס לדיונים אלה. "ועדת העררים כבר מתחה ביקורת חריפה על התנהלות המדינה בסוגיית בית השלום", הזכיר עו"ד העצני.
עו"ד העצני הציג לשופטים טבלה ובה מופיעים שקריו השונים של המוכר, פאיז ראג'בי, לאורך חקירותיו השונות במשטרה. "כיצד יתכן שפרקליטות המדינה נחלצת לעזרתו של אדם שהיא עצמה אומרת ומודה שהוא שקרן?" שאל.
שופטי בג"צ עמדו על כך שההליכים שמנהלת פרקליטות המדינה להשגת היעד של פינוי בית השלום מיושביו, מתנהלים ב-3 ערוצים משפטיים נפרדים. השופט אדמונד לוי אמר כי "הפרדה בין ההליך הזה וההליך האזרחי – לפחות בעיני היא מלאכותית" ושאל את עו"ד שירמן מפרקליטות המדינה "האם לא ראוי היה שלא להסתפק בחוות דעת דלילה כמו זו שהוצגה, ולאפשר לעותרים לחלוק על חוות הדעת של המז"פ המשטרתי". השופט לוי הוסיף, כי לדעתו אם סוגיית הבעלות לא תלובן קשה יהיה לשפוט משפט צדק.
בתום הדיון בשאלת הדחיה יצאו השופטים להתייעצות, ובסיומה הודיעו כי לאור העובדה שההליכים בועדת העררים צפויים להסתיים במרץ, הם ידחו את הדיון, ויבקשו לקבל הודעה מעדכנת ב-10 באפריל. לאור הודעה זו, ישקלו את המשך ההליכים בעתירה.
אורית סטרוק, מוועד הישוב היהודי בחברון אמרה כי ניתן לשחרר אנחת רווחה, "יש לנו שלושה חודשים שבהם אנחנו יכולים לעבוד מול הנהלים המשפטיים ומול 'התרגיל המלוכלך' מבית מדרשו של השמאל שלא הצליח ברוך ה', נקווה להישאר בבית לעולמי עולמים".
סטרוק קראה לשרי ש"ס, קדימה והגימלאים לפעול למען הישארות התושבים היהודית בבית השלום.
שלשום הוצגה קלטת הוידאו המתעדת את מכירת הבית לישוב היהודי בחברון, באמצעות "איש קש". הקלטת הוצגה לראשונה לחוקרי המשטרה בערב הכניסה לבניין. באותה עת בדיוק ישב במשטרת חברון הערבי שמכר את הבית, פאיז ראג'בי, וטען באזני חוקרי המשטרה כי מעולם לא מכר אותו.
חוקרי המשטרה, אשר צפו בקלת בחדר הסמוך, ראו במו עיניהם כי האיש משקר במצח נחושה. כשהוצג לו חוזה המכירה של הבית, ועליו מתנוססת חתימתו, טען כי חתם עליו בלי לעיין בו ובלי לדעת על מה חתם. בימים שלאחר מכן, כשהוצגה הקלטת גם בפני המוכר עצמו, הוא נאלץ לשנות את גירסתו במשטרה, וטען שאכן מכר את הבית – אך חזר בו וקנה אותו בחזרה. אך לגירסה זו לא נמצאו כל הוכחות.
בחברון הגיבו להודעת הפרקליטות כי המסמכים מזוייפים ואמרו כי "ההחלטה להוציא בכח מן הבית את הרוכשים היהודים, ולהעבירו לידי המוכר הערבי השקרן – נשענת על פרשנות מעוותת, מגמתית ומרושעת של העובדות – פרשנות שפרקליטות המדינה לא היתה מעזה להשתמש בה בכל תיק אחר, והשמורה רק לתיקים שעניינם שלילת זכויות היסוד של המתיישבים ביש"ע", כותבים אנשי חברון.
"אנו כופרים בטענות בדבר מסמכים מזוייפים, ומכל מקום, כל המסמכים ה"מזוייפים" כולם אינם סותרים את עצם קיומה של עסקת הרכישה של הבית, ואין בכוחם להסביר את ההחלטה התמוהה לנקוט בהליך של "פינוי פלישה", ולכסות על העוול של הוצאתו בכח מידי בעליו היהודים, ומסירתו כפרי בשל לידי המוכר הערבי".