תנועת נאמני הר הבית בארץ ישראל הגישה עתירה לבג"ץ נגד ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז. בעתירה דורשים אנשי התנועה, באמצעות עורך הדין נפתלי ורצברגר, ממזוז להבהיר מדוע אינו מורה על חקירה נגד ראש הממשלה "בחשד לביצוע עבירות הנוגעות לניסיונות לחלוקת ירושלים, ומסירת חלקים הימנה לרשות הפלשתינאית". עיקר טענתם של אנשי התנועה היא חשד לעבירת בגידה במובא בחוק המפורט בעתירה.
ורצברגר מזכיר בעתירה כי "ביום 7.1.08 פנה אל היועץ המשפטי לממשלה בדרישה להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד ראש הממשלה, וזאת נוכח פירסומן של ידיעות לפיהן במסגרת מהלכים מדיניים שנשיא ארה"ב דוחף, יפעל ראש הממשלה לחלוקת ירושלים באורח שחלקים הימנה ימסרו לרשות הפלשתינאית ולשליטתו, על מנת שיהפוך את אותם חלקים לבירת המדינה הפלשתינאית".
בתגובה לדרישה זו השיב עוזרו של מזוז, עו"ד רז ניזרי, כי "השדה הפלילי אינו הזירה המתאימה להתמודדות עם נושא זה, והוא מסור לזירה הציבורית פוליטית". בעתירה הנוכחית קובע ורצברגר כי כשהחליט שלא לפתוח בחקירה טעה היועץ מזוז ו"מדובר במחדל העושה פלסתר את היותה של מדינת ישראל, מדינת חוק דמוקרטית יהודית". לדבריו משמעות ההחלטה שלא לפתוח בחקירה היא "הפיכת חוקי יסוד המעגנים נורמות מוסריות, תרבותיות, דתיות ולאומיות, לאות מתה, חסרת משמעות, בניגוד לכוונת המחוקק ובניגוד לחובה של הכל, כולל הממשלה וראשיה, לציית לחוק".
"העותרת תבקש להעמיד את ההלכה המשפטית על מכונה, ביחס לעבירת הבגידה בכלל, ביחס לכפיפותה של הרשות המבצעת, קרי הממשלה, לחוק העונשין, ובכל הנוגע למעמד המיוחד של בירת ישראל - ירושלים", נכתב בעתירה. 
"משא ומתן על ירושלים וגבולותיה – הינו חסר סמכות על פניו נוכח חוק יסוד ירושלים בירת ישראל, וככה דומים רה"מ ליחיד או קבוצה הפועלים ללא סמכות כדין ושלא הוסמכו כדין". 
בעתירה המדוברת מצטט ורצברגר את לשון חוק יסוד ירושלים בירת ישראל כפי שתוקן לפני שנים אחדות:
שטח תחום ירושלים (תיקון מס' 1) תשס"א-2000
"5. תחום ירושלים כולל, לעניין חוק יסוד זה, בין השאר, את כל השטח
המתואר בתוספת להכרזה על הרחבת תחום עיריית ירושלים מיום כ' בסיון תשכ"ז (28 ביוני 1967), שניתנה לפי פקודת העיריות.
איסור על העברת סמכויות (תיקון מס' 1) תשס"א-2000
6. לא תועבר לגורם זה, מדיני או שלטוני, או לגורם זר אחר בדומה לכך, בין דרך קבע ובין לתקופה קצובה, כל סמכות המתייחסת לתחום ירושלים והנתונה על פי דין למדינת ישראל או לעיריית ירושלים.
נוקשות (תיקון מס' 1) תשס"א-2000
7. אין לשנות את הוראות סעיפים 5 ו- 6 אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב
של חברי הכנסת".
לדברי ורצברגר "משמעותם של סעיפים אלה הינה "סינדולה" של הרשות המבצעת הן בשינוי תחומה של ירושלים והן ביכולת לגרוע מתוכן הסמכויות השלטוניות בתחום זה והעברתן לגורמים זרים".
בנוסף לטענותיו החוקתיות מוסיף ורצברגר וכותב בעתירה כי "מלבד היסוד החוקתי, שלמותה של ירושלים מהווה נדבך מרכזי בהוויתה היהודית והציונית של מדינת ישראל – "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי", אינה פראזה ריקה מתוכן, היא לבו ונשמתו של העם היהודי הן חלקו היושב בציון והן בפזורה. חלוקת ירושלים והעלתה על שולחן המו"מ היא בגידה במובן חמור הרבה יותר מהניסיונות בזמנו להעדיף את אוגנדה על ישוב א"י".
לטענתו "משא ומתן על ירושלים וגבולותיה – הינו חסר סמכות על פניו נוכח חוק יסוד ירושלים בירת ישראל, וככה דומים רה"מ ליחיד או קבוצה הפועלים ללא סמכות כדין ושלא הוסמכו כדין. ממשלת ישראל והעומד בראשה, אינם בעלי כח בלתי מוגבל המוסמכים לעשות ככל העולה על רוחם תוך התעלמות מהמגבלות שהטיל עליהם המחוקק, ומשחרגו הם לכאורה מגבולות סמכותם, אין עומדת להם אותה חזקת תקינות המעשה המנהלי, בצילו הם פועלים".
לנוכח כל אלה קובע ורצברגר בעתירת התנועה כי "הואיל ובימים אלה מתנהל משא ומתן בנושאי הליבה, ונוכח ההשקפה כי בנושא ירושלים המצב החוקי הקונסטיטוציוני כל דיון כזה מהווה עבירה והינו בניגוד לחוק; יתבקש ביהמ"ש ליתן צו ביניים אשר ימנע דיון כזה".