מחקר חדש שנערך בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה מצא כי 83% מניצולי השואה סובלים מזיכרונות חודרניים בלתי נשלטים וכששליש מהם דיווחו שהם סובלים מזיכרונות אלו ברמה גבוהה. 64% דיווחו כי הם מנסים להימנע ממחשבות, מרגשות או ממצבים הקשורים לזיכרונות אלה.
מטרת המחקר הייתה לבדוק את הקשר שבין זיכרונות חודרניים - זיכרונות המופיעים באופן בלתי רצוני ובלתי נשלט וקשורים לאירוע טראומתי -לבין הרווחה הנפשית של הניצולים והרווחה הנפשית של ילדיהם הבוגרים. לשם כך ראיינה ד"ר סוניה לצטר-פאו שערכה את המחקר, 178 ניצולי שואה, שהיו ילדים או תינוקות בזמן השואה (ילידי השנים 1928-1945), ובנם או ביתם הבכורה.
מעבר לאחוזים הגבוהים של הניצולים שדיווחו על זיכרונות חודרניים ועל הניסיון להימנע מהם, התברר שניצולים שאיבדו הורה אחד את שני הוריהם בשואה, או כאלה שהיו במחנות או בגטאות סבלו יותר מזיכרונות חודרניים מאשר ניצולים שלא איבדו הורים או שברחו מביתם.
ניצולים אלה גם סבלו יותר מזיכרונות חודרניים גם דיווחו על בריאות - פיזית ונפשית - לקויה יותר ודירגו עצמם נמוך יותר במדדים של תפקוד בין אישי. עוד התברר כי יש הבדלים לא רק בכמות ובתדירות הזיכרונות אלה גם ברמת הלחץ הנפשי שהזיכרונות הבלתי רצוניים והניסיונות להימנע מהם גורמים.
"מכיוון שלזיכרונות חודרניים וההימנעות מהם יש מקום מרכזי בתהליך ההתמודדות של הניצולים והם משפיעים גם על הרווחה הנפשית שלהם, הנחנו שהם ישפיעו גם על הרווחה הנפשית של ילדיהם. ממצאי המחקר אכן איששו הנחה זו", אמרה ד"ר לצטר-פאו. לדבריה, רמת לחץ גבוהה מהזיכרונות בקרב ניצולות שואה שאיבדו את אחד או את שני הוריהם בשואה הובילה להעברה חזקה יותר של טראומת השואה לילדיהם.
"חשוב להכיר במרכזיות של זיכרונות חודרניים מהשואה ושל הימנעות מזיכרונות בעבודה הטיפולית עם הניצולים. בנוסף, בעבודה הטיפולית עם ילדיהם של הניצולים יש חשיבות בבירור עברה של האם. ממצאי המחקר מראים כי הקשר בין הבן או הבת עם האם צריך להיות אחד המוקדים של העבודה הטיפולית", סיכמה החוקרת.