מגורשי גוש קטיף הגיעו אתמול, בט"ו בשבט, ליער כיסופים למפגן של אחדות וגעגוע לאדמה שמול ביתם שנחרב. כבר שנתיים וחצי חלפו מאותו רגע בו נגדעה מציאותם ולרבים מהם עדיין קשה מאוד לנסוע ולפסוע בדרכים שהובילו ליישוביהם ולחבל הארץ שכה אהבו.

מהנקודה הכי קרובה להיכן שעמד ביתם מגורשי גוש קטיף מלאים בתקווה שבהקדם האפשרי יוכלו לחזור הביתה, עד לאותו יום מיוחל מזכירים המגורשים לאדמה שהם לא שוכחים.



כמדי שנה שחלפה מאז הגירוש הגיעו תושבי הגוש מכל הפזורות בארץ לצעדה ביער כיסופים, יער כיסופים שננטע לפני כשנתיים על ידי עקורי גוש קטיף בחלקת יער הסמוכה לקיבוץ כיסופים ולמקום בו התגוררו. חלקת היער חולקה ל-21 יישובים כך שבאותו אירוע כל משפחה נטעה לה עץ בחלקה השייכת ליישוב בו התגוררה. את היער נטעו תושבי גוש קטיף בשיתוף עם הקק"ל, תחת הסיסמא: "ממשיכים לנטוע, ממשיכים לצמוח".



לאורכה של הדרך ליער מילא הצבע הכתום את הכבישים והצמתים, במסלול הצעדה שהותאם לכל הגילאים הופעלו תחנות פעילות לילדים ולהורים בנושאי החג ובנושא ישובי גוש קטיף, כמו כן הופעלו תחנות יצירה.



בסיום נערך טקס שבו נשאו דברים ילדים ונוער מגוש קטיף, הילדים הקטנים והנוער נשאו דברים כדי להראות שהשבועה לחזור לאדמה עוברת ותמשיך לעבור מדור לדור, שם הוא ביתנו, ואת זה גם הרך שבילדים יודע.



התכנסותם המשותפת של מגורשי גוש קטיף בחג ט"ו בשבט, חג האדמה, חג של הצמיחה ושל התחדשות, מסמלת את הגעגוע והשבועה לאדמה, לאדמת הבית שאל אף הימים הרבים שחלפו הכיסופים אליה לא חולפים, הליכתם המשותפת של כל קהילות הגוש היא כחיבוק חם ומבין של אדם שנושא באותו עול, עול של מציאות שמי שלא חווה עקירה וגירוש לא יבין.



חוי איובי בת ה-16 דיברה בטקס ואמרה:



טו בשבט של שמיטה

עוצרים,

לא נוטעים,

לא שותלים

נחים.



ט"ו בשבט של שמיטה ביער הכיסופים

שלטי הישובים בולטים

העצים משכבר גדלו

ומזכירים לנו

כי עוד שנה עברה

והכיסופים ממשיכים.