חברת גרירה סירבה לפני כשנתיים לפניית לקוח, לשלוח גרר ליישוב עלי שבשומרון בשעות הערב. לפני ימים אחדים קבע בית המשפט, כי החברה חייבת על פי כתב השירות להגיע לשומרון גם בלילה, ולכן תשלם למנוי שלה פיצוי בסך 1,200 שקלים.
לטענת התובע, תושב עלי, בפברואר 2006 הוא רכש מנוי לשירותי גרירה הניתנים באמצעות חברת דרכים שירותי רכב וגרירה בע"מ, שעל פי כתב שירות שנמסר לו התחייבה מפורשות להגיע לכל מקום בארץ כולל השומרון.
במוצאי שבת ו' בחשוון תשס"ז (28 באוקטובר 2006) סמוך לשעה 20:00, הזמין התובע שירותי גרירה לרכבו מהיישוב עלי במרכז השומרון. לטענתו, נציגת "דרכים", הודיעה לו שהגורר לא יגיע במהלך שעות הערב והלילה הואיל והישוב בשומרון, ו"דרכים" אינה נותנת כלל שירות באזור זה בשעות החשכה. גם למחרת הגיע הגורר רק בשעה 12:30 בצהריים, כ-16 שעות וחצי לאחר ההזמנה, דבר שגרם לתובע אי נוחות רבה.
התובע טען עוד, כי בנסיבות אלה ולאור כתב השירות, לא היה על "דרכים" לגבות ממנו תשלום עבור הגרירה, ועל אף זאת היא גבתה סכום של 960 שקלים. התובע דרש סכום של 2,300 שקלים המורכב מהחזר הוצאות הגרירה וכן הוצאות ועוגמת נפש.
השופטת אנה שניידר, מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבעה, כי עיון בכתב השירות מעלה בבירור, כי "דרכים" מחויבת לספק למנוי שירותים במשך 24 שעות ביממה, ואין בכתב השירות הגבלה או סייג לגבי אזור יו"ש, ולכן החברה מחויבת ליתן שירותים גם באזור זה במשך 24 שעות ביממה, והיה עליה להגיע ליישוב עלי בהקדם האפשרי, גם אם מדובר בשעות החשכה.
השופטת דחתה את טענת התובע, כי "דרכים" לא הייתה רשאית לגבות ממנו תשלום בשל הגרירה, אך קבעה כי עליה לפצותו בשל אי הגעתה לשומרון בשעות הלילה.
לדברי השופטת, "על פי כתב השירות הייתה הנתבעת מחויבת להגיע לתובע לאזור יו"ש גם בשעות הלילה, ובכל מקרה, לא הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה להוכיח כי האיחור בהגעת הגורר ביום המחרת נבע מכוח עליון".
השופטת קבעה כי תשלום של 1,200 שקלים יהווה פיצוי הולם לתובע, אך מוטב כי תושבי יהודה ושומרון שחברת הביטוח של רכבם מקיימת הסכמי גרירה עם חברת "דרכים", יבדקו היטב עם היא מתכוונת מעתה לקיים את אשר התחייבה להם.