בעוד התקשורת עסוקה בפרסום נתוני הערכה וניחושים לגבי העתיד להתרחש לאחר פרסום מסקנות וינוגרד, אנו מביאים כאן שורת נתונים על עבודת הועדה כפי שנמסרו מהוועדה עצמה. ההערכה היא שלפחות על נתונים אלה הויכוחים יהיו מועטים...



להלן היכרות קצרה עם עבודת הוועדה שייתכן ותשנה את פני הפוליטיקה בישראל, יתכן, אם כי לא בטוח...



ביום 17 בספטמבר 2006 מונתה הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון. חברי הוועדה – שופט בדימוס אליהו וינוגדר; פרופ' רות גביזון; אלוף במילואים מנחם עינן; אלוף במיל' ד"ר חיים נדל ופרופ' יחזקאל דרור.



ועדת וינוגרד החלה לפעול כבר למחרת החלטת הממשלה ביום 18 בספטמבר 2006. ביום 30 באפריל 2007 הגישה הוועדה את הדו"ח החלקי. עם הגשת הדו"ח הסופי – תסיים הוועדה כ-16.5 חודשי עבודה.



בתחילת הדרך הוקדשו הישיבות הראשונות של הוועדה להגדרת הנושאים אותם היא תבדוק. כדי למפות את ההיקף הבדיקה, שמעה הוועדה סקירות רקע מאת ראשי המערכות השונות: ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, שרת החוץ וראש אגף המודיעין בצה"ל. כן ביקרה הוועדה בראשית דרכה, בגבול הצפון ובמקום החטיפה ושמעה סקירות מפי מפקד הפיקוד האלוף אודי אדם ומפי מפקד אוגדה 91, תא"ל גל הירש.



במשך כ 4 חודשים הופיעו בפני ועדת וינוגרד 74 עדים וביניהם, אנשי צבא, מדינה ואקדמיה. העדים כללו את ראש הממשלה, שר הביטחון, שרים וחברי כנסת, כל חברי פורום השבעה ואת כל מי שכיהנו בזמן המערכה, בקבינט המדיני- ביטחוני.



הוועדה שמעה גם את יו"ר ועדת החוץ והביטחון בעבר ובהווה. כן שמעה את ראשי השירותים החשאיים והמועצה לביטחון לאומי, הרמטכ"ל, ראש אגף המודיעין, מפקדי חיל האוויר וחיל הים, הקצינים הבכירים במטכ"ל, מפקד פיקוד הצפון, מפקדי אוגדות ועוד. כמו כן שמעה הוועדה עדים שפנו אליה מן הציבור. בנוסף שמעה גם כמה "עדים מומחים" בנושאים הקשורים לעבודת הוועדה. כך למשל ישבה הוועדה יום אחד עם פרופ' אסא כשר על מנת להבין תהליכי חשיבה גם בצד הפילוסופי-תפיסתי-אתי של ההליך הצבאי ביטחוני על מנת להרחיב את המסקנות לתחום התהליכים, התפיסות, האתיקה והתרבות המדינית ביטחונית.



שמיעת רוב העדים הייתה בנוכחות כל חברי הוועדה. כל חברי הוועדה שאלו שאלות את העדים – כאשר לגבי כל עד נקבע מראש אחד מחברי הוועדה כשואל עיקרי, בהתאם לתחום שבו עסקה עדותו של העד.



עוזר הוועדה תא"ל (מיל.) פרופסור ערן דולב נפגש בשם הוועדה עם כל אחת מהמשפחות השכולות שפנו לוועדה.



במשך תקופה זו ולאורך כל התקופה שלאחר מכן ועד לשבועות האחרונים לעבודתה, הוועדה קיבלה חומר רב בכתב, לפי בקשתה, מכל משרדי ומוסדות המדינה שהיה להם קשר, ישיר או עקיף, לאירועי המערכה בלבנון, מלשכת הרמטכ"ל, מכל זרועות צה"ל ומגופים אחרים. כמו כן הביאו העדים אשר הופיעו בפני הוועדה חומר רב, שהיה קשור לעדותם. חלק ניכר של החומר הוא חומר מסווג, בדרגות שונות של סודיות. החומרים כללו בין היתר, תמלילים, פקודות, תחקירי הצבא.



הוועדה קיבלה מגורמי הדרג המדיני והצבאי וממקורות נוספים מעל 600 מסמכים שונים, הקשורים למלחמת לבנון השנייה, לעיון ולהתייחסות. רוב המסמכים היו בני עשרות עד מאות עמודים כל-אחד. בהערכה גסה כללו המסמכים בין 60 ל-100 אלף עמודים. רובו של החומר מסווג בדרגות שונות של סודיות.



היקף כלל תמלילי 74 העדים – מעל 4000 עמודים. הוועדה פרסמה כשלושים תמלילים של עדויות. יתר התמלילים לא פורסמו הואיל ורוב תוכנם אסור בגילוי מִטְעַמים של ביטחון המדינה ויחסי-החוץ שלה. בנוסף שוחחו אוספי חומר ועוזרי הוועדה עם אנשי-צבא רבים ונרשמו תרשומות. כל הנ"ל שימש חומר שעל בסיסו נכתבו פרקי הדו"ח השונים.



הוועדה קיבלה מאות מכתבים בדואר ובדוא"ל מהאזרחים. הוועדה התייחסה והשיבה להם. בחלק מהפניות – כאשר הנושאים שהועלו לא היו בתחום סמכותה של הוועדה, הפנתה אותם הוועדה לגורמים המתאימים.



כל חברי הוועדה עסקו בכתיבת פרקי הדו"ח השונים. על הפרקים שנכתבו – נערכו דיונים משותפים רבים של חברי הוועדה – בטרם אושרו בנוסחם הסופי.