בג"ץ דחה את העתירות שהגישו ארגוני שמאל נגד צמצום והגבלת אספקת הדלק והחשמל לרצועת עזה, זאת משום שלדברי השופטים מאז ספטמבר 2005 אין לישראל שליטה אפקטיבית בנעשה ברצועת עזה.



לדברי השופטים, "לא חלה על ישראל חובה לדאוג לרווחת תושבי הרצועה או לאפשר העברת כמות בלתי מוגבלת של טובין ומצרכים". עם זאת השופטים מדגישים, כי על ישראל מוטלת חובה "לאפשר אספקת צרכים הומניטריים חיוניים".



כאן המקום לציין כי במאמר שפרסם ב-National Review קבע מנהל מכון נלסון לנושאים בינלאומיים וציבוריים באוניברסיטת ג'יימס מדיסון גיי. פיטר פאם כי קביעה זו תואמת את רוח החוק הבינלאומי.



בדבריו המתורגמים על ידי המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה כי "אם עזה מוגדרת כשטח בשליטת האויב - כפי שהיא בעליל תחת שלטון החמאס - לממשלת ישראל יש את מלוא הזכות, ויש שיטענו גם החובה כלפי אזרחיה, להתייחס לרצועה כ"טריטוריה עויינת". הטלת מצור וסגר על טריטוריה עויינת היא טקטיקת מלחמה לגיטימית, שנוצלה בעימותים מוצהרים ובלתי מוצהרים (קובה לדוגמה) ומוכרת בבירור באמנת ג'נבה מ-1949. למרות זעקות השבר שמשמיעים הסייענים החיצוניים של החמאס, אין כל ביסוס בחוק ההומניטארי הבינלאומי לטענה שצד למעשי האיבה חייב לספק אנרגיה לטריטוריה בשליטת האויב, יהיה זה אויב במובן הקונבנציונאלי או אחר".