עם פרישתו מהגשת 'מבט' של חיים יבין לאחר ארבעים שנה מתייחס ביומן ערוץ 7 העיתונאי בני ליס לפעילותו ועשייתו הטלוויזיונית של מי שזכה לכינוי 'מר טלויזיה'.
בפתח דבריו מדייק ליס ומציין כי בתוך ארבעים שנות הפעילות הטלוויזיונית של יבין נכללו גם שנות שליחות בארצות הברית ובגרמניה, וכן שנתיים של עבודה עיתונאית בערוץ השני, שנתיים אותן מכנה ליס כ"הבגידה" של יבין.
לשאלת המראיין, עוזי ברוך, אם היה יבין יכול להשתלב בטלוויזיה של היום עונה ליס בשלילה. לטעמו האופי ה"קליפי" של חדשות הערוצים המסחריים לא היה מאפשר את התערותו של יבין במהדורת חדשות. לדבריו "חיים התאים לערוץ הראשון בגלל צורת ההגשה השקולה והמדודה שלו, ההקפדה על המילים והכתבות והראיונות הארוכים יותר. כל אלה דברים שלא נעשים היום".
לדבריו, יבין היה מתאים לערוץ הראשון בין השאר מפני שיכול היה לחפות בצורת השידור שלו על תקלות רבות בהן התאפיין הערוץ הראשון. "הוא ידע לצאת מהתקלות בלי שהצופים ירגישו".
לשאלת האג'נדה הפוליטית שאותה הביע יבין בתנועות גופו תוך כדי הקראת החדשות אומר ליס, כי אמנם היו לו הרמות גבה ותנועות גוף, אך לטעמו, כמי שמכיר את יבין מזה ארבעים שנה יבין "השתדל לשמור על איזון. הוא שמר על קו שמרני וברור".
לדבריו דווקא הוא כמסקר ההתיישבות בערוץ הראשון יכול להעיד כי מעולם לא ביקש יבין ממנו לעבור על פתיחי הכתבות שאותם הוא עצמו ניסח ומעולם לא שינה ממה שליס עצמו כתב. בדבריו מדגיש ליס כי "יבין היה בסך הכול קרין. אפילו את הפתיחים כתבו לו. גם אם הוא עשה בערוץ השני סרט על המתנחלים לא ראיתי אצלו הטיה".
באשר לאופיה של מהדורת מבט הצפוי להשתנות אומר ליס כי אכן עם כניסתם של שני הצעירים ינון מגל ומרב מילר צפוי שינוי שמשמעותו קריצה לצופים הצעירים, אך למרות ההשקעה של שניים וחצי מיליון שקל באולפן החדש לא מדובר בשינוי הדרוש למהדורה ולערוץ כולו. "כדי לעשות שינוי צריך לקרוע את הכול ולבחון הכול מחדש, אבל שום דבר מהותי לא נעשה. אני חושש מכניסת הסגנון הקליפי אבל גם מאותו סגנון ארוך ומיושן שבו התאפיינה המהדורה הקודמת".
בדבריו לא חוסך ליס ביקורת על רשות השידור. "אנחנו עובדים עם מצלמות של שנת 90'. אנחנו עורכים כתבות בצורה שאפילו בתימן כבר הפסיקו לעבוד בה. הכול מיושן ודורש ריענון כולל".