טקס אזכרה לזכר 73 הנופלים באסון המסוקים שאירע לפני 11 שנה התקיים הערב בבית הספר "הר וגיא" שבקיבוץ דפנה. בטקס נשא דברים הרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, שאמר "כולנו זוכרים את אותו ליל חורף חשוך, ביום שלישי בשבוע, כ"ח בחודש שבט תשנ"ז, 4 בפברואר 1997, בו קיפדו את חייהם שבעים ושלושה בנים, חיילים, לוחמים".
הרמטכ"ל סיפר על מאורעות אותו ערב, "בראשית הייתה התדהמה; אחר כך, אט אט, החלו העובדות להפוך לסיפור אחד. אסון אווירי, תאונה מבצעית נוראה, קשה, בלתי-נתפסת, של שני כלי טיס גדולים, עמוסי חיילים ולוחמים בדרכם לפעילות מבצעית בלבנון. זו הייתה שעת ערב מוקדמת, דקות אחדות אחרי השעה שבע. ברצף השעות הבאות, בלילה הזה ובבוקר שיפציע אחריו, יקבלו את הבשורה המרה שבעים ושלוש משפחות ואתה יודע כי חייהן ישתנו לבלי שוב".
"יום אבל הוכרז בצה"ל ובמדינת ישראל לאחר האסון, יום אבל שאיש לא היה זקוק להכרזה הרשמית עליו, כדי לחוש בו בכל מקום. הרכנת הראש הייתה ספונטנית. גם הכאב, גם תחושת ההזדהות עם המשפחות, וכן – גם השאלות הקשות. איך קרה. ולמה. ואם ניתן היה למנוע", המשיך הרמטכ"ל.
"משפחות שכולות לא זקוקות לימי זיכרון, אולי אנחנו אלו שזקוקים להם. משפחה שאיבדה את יקירה – הורים שאיבדו את בנם, אישה שאיבדה את בן זוגה, ילדים שאביהם נלקח מהם – לא נדרשים לימי זיכרון כדי לזכור. זה שהלך, נוכח עמם בכל רגע בחיים, גם במותו", אמר הרמטכ"ל והוסיף, "אך לימי זיכרון יש משמעות שחורגת מגבולות הזיכרון הפרטי, ומכאן גם חשיבותם. הזיכרון הקולקטיבי, הזיכרון שלנו כצבא, כחברה וכבני אדם, זקוק למעמדים הציבוריים הללו כדי להזכיר לעצמנו את המחיר הכבד ששילמנו ושאנו משלמים על מנת להגן על חייה ועל דמותה של מדינת ישראל. אך חשוב יותר – כדי להזכיר לנו שהמחיר הזה הוא לא מושג מופשט בעלמא; הוא שם פרטי, ושם משפחה; הוא אבא ואימא, ואח וילדים; הוא סיפור של חיים".
הרמטכ"ל התייחס בנאומו גם למלחמת לבנון השנייה, "ארץ הלבנון גבתה מאיתנו מחיר כבד במהלך השנים. בשעה זו, בימים אלה ממש, אנו מתמודדים עם לקחיה של מלחמת לבנון השנייה, מלחמה שאליה יצאנו בעקבות חטיפתם של שני חיילי צה"ל. מלחמה זו גבתה אף היא קורבנות רבים. צה"ל נמצא היום בשיאה של מערכה לתיקון הליקויים שנחשפו בעקבות מלחמת לבנון השנייה. צה"ל חייב, גם בשם זכרם של הנופלים, וגם בשם אלה החיים ולמען העתיד, להבטיח למדינת ישראל את ההגנה הראויה לה. זה תפקידנו כצבא ואותו נבצע".