סא"ל במיל. משה מרזוק, חוקר בכיר במרכז הבינתחומי בהרצליה שוחח ביומן ערוץ 7 על המדיניות הישראלית במאבק בטרור. זאת לאור חיסולו של עימאד מורנייה, יהא אשר יהא הגורם שאחראי לחיסולו.
על חשיבות החיסולים כחלק מהמאבק בטרור אומר מרזוק כי בשני העשורים האחרונים הפך הטרור לדרך המרכזית של ארגונים בעולם להגיע למטרותיהם. זאת בעוד המדינות מהן יוצאות פעולות הטרור מקפידות לשמור על איפול באשר לקשר שלהם לארגונים ולפעולותיהם, כך נוהגת סוריה וכך נוהגות מדינות אחרות.
"ארגוני טרור לא יכולים לחיות ללא שטח מחייה ואת הקשר הזה בין המדינה לארגון צריך לחשוף", אומר מרזוק ומציין את הזהירות הנדרשת מפגיעה באזרחים.
באשר לשאלת החלפת הבכיר שחוסל בבכיר אחר, אומר סא"ל מרזוק כי למרות זאת הדרך הזו ננקטת כדי להבהיר ולהתריע כי מי שידו בטרור לא יינקה. "נשאלת השאלה של מה האפשרויות שיש לנו. האם בגלל שאחר כך יצמחו אחרים לא נעשה כלום או שנרדוף אותם אחד אחרי השני. לטעמי הדרך השנייה היא הריאלית יותר. כך היה אצל מורנייה, בעיקר כשמדובר באדם שהיה עדיין פעיל כעושה דבריה של איראן".
לשאלת המראיין, יגאל שוק, האם מאחורי החיסול מצוי גם אלמנט של נקמה או רק ענישה, אומר מרזוק כי הדברים משולבים זה בזה. "גם אלמנט הנקמה קיים. הוא פגע ביהודי ארגנטינה, בחיילי כוח הקואליציה בעיראק, הוא פגע ברבים אחרים ולכן יש אלמנט של הענשה, מניעה וגם נקמה".
לדבריו יש לראות במורנייה גורם משמעותי לא פחות ואולי אף יותר מנסראללה עצמו, וכבוד גדול ראוי למי שביצע את החיסול.
באשר למיקום החיסול מציין מרזוק כי יש בו הוכחה הסותרת את טענותיה המסורתיות של סוריה ולפיהן אין לה כל קשר לחיזבאללה ולטרור. בעצם קיומו של החיסול על אדמתה יש אמירה נוספת כלפי דמשק.
מרזוק מציין כי לא רק האמריקאים והישראלים רדפו את מורנייה, אלא גם עם האירופים ואף עם מדינות ערביות וגורמים בתוך לבנון פתח מורנייה חשבון שיכול היה להסתיים כפי שהסתיים השבוע.