הצער הרב ניכר היה היטב על פניהם של בני הזוג. לא היה אדם בשכונתם, שכונת שערי חסד בירושלים, שלא שמע על בנם שזנח את דרך התורה והמצוות. כבר זמן רב מתרוצצות שמועות על כך שחדל להניח תפילין, להתפלל וכו', ואף היו שמועות עקשניות על כך שהצטרף לשורות ההגנה. אולם כעת מצבו הרוחני נודע לעין כל, לאחר שבעיצומה של השבת נסע ברכבו באמצע השכונה, אל מול עיניהם הנדהמות של התושבים הזועמים.
האב האומלל לא ידע את נפשו, הוא ניסה לדבר עם בנו ברכּוּת ובקשיחות אך דבר לא הועיל, המחזה נמשך שבת אחר שבת. בצר לו פנה האב אל רב השכונה הגאון הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, וסיפר לו על מצבו של הבן. הרב ביקש מהאב למסור לבן כי הוא מבקש ממנו לבוא אליו. כששמע זאת הבן החל לצחוק על הרעיון, אולם אביו לא הרפה ממנו. ביום שישי אחר הצהרים בניסיון אחרון של האב, נאות הבן ללכת לביתו של הרב. בתחושות מעורבות של זלזול ופחד ניגש לבית הרב, שם התקבל על ידי הרבנית בחיוך רחב. היא הגישה לו עוגה שבתית שזה עתה יצאה מן התנור, וביקשה ממנו להמתין מספר דקות עד שהרב ישוב מהמקווה.
לאחר מספר דקות נכנס הרב לביתו, כשכולו אומר הדר, ואור השבת זורח על פניו. הוא ניגש לבחור, חיבקו בחום ואמר לו כך: "שמעתי כי התגייסת לאחרונה להגנה, והינך זוכה להיות בין היהודים שמוסרים את נפשם למען כלל ישראל. אני מבין כי פעולות אלו דורשות לפעמים נסיעה גם בשבת משום פיקוח נפש. אולם, הינך צריך להבין כי לא כל תושבי השכונה מבינים את חשיבות נסיעותיך, ועלולים לעכב אותך בנסיעתך. לכן מבקש אני כי כשאתה צריך לנסוע בשבת לנסיעה כזו, תקרא לי ואסע עימך ואז יבינו כולם שהנסיעה הינה לצורך "פיקוח נפש". הדברים חדרו לליבו של הבחור, ומאז פסק לחלוטין מלחלל שבת.
שבת אחת הלך הרב אליעזר מנחם שך זצ"ל עם אחד מתלמידיו ברחובות בני ברק, השקטה מנסיעת מכוניות. בשלב כלשהוא החלו לראות פה ושם מכוניות הנוסעות, שמספרם הלך וגבר. הרב שך פנה לתלמידו ושאלו: "יודע הינך מדוע קודם לא היו מכוניות המחללות שבת, וכאן יש?" התלמיד ענה לרב כי השוני נובע מכך שקודם הלכו בבני ברק ואילו כעת עברו לעיר רמת גן. הרב שך עצר את הליכתו ואמר: "דע לך, כי שמירת השבת של היהודים שומרי התורה והמצוות משפיעים על הסביבה ועל העולם. לפי רמת הדבקות והקישור לשבת שיש לשומריה כך היא משפיעה הלאה. הדביקות בשמירת השבת של תושבי בני ברק היא כזו המשפיעה עד להיכן שראינו שאין מכוניות, ואילו היו דבקים בקדושת השבת יותר אזי השבת הייתה נשמרת ברדיוס גדול יותר".
שומרי שבת שחיפשו עבודה בארצות הברית לפני כמה עשרות שנים, ידעו כי לפניהם משימה כמעט בלתי אפשרית, כל מקומות העבודה דרשו נוכחות של שבעה ימים בשבוע,ורבים אכן לא עמדו בניסיון והחלו לעבוד בשבת. כשביקר ר' ברוך בר ליבוביץ' זצ"ל בארה"ב ועבר ברחוב בשבת, הבחין בחנות נעולה הנמצאת תחת בעלות יהודית. הוא ניגש לחנות, נישק את המנעול וקרא בהתרגשות: "דעו לכם, כי המנעול הזה צועק עכשיו בקולי קולות כי ה' הוא המלך! ה' הוא המלך!"
מצוה להורות
זה לשון ר' יהונתן אייבשיץ בספרו 'יערות דבש': "ומי שלא למד הלכות שבת על בוריים פעמיים ושלוש, לא יכול להימלט שלא יקרה לו חילול שבת, הן דאורייתא והן דרבנן. ומן הראוי ללמוד הלכות שבת בתמידות, ואצל רב שיברר לו את הכל, ויחזור עליו תמיד עד שיהיה שגור בפיו, אשרי אנוש יעשה זאת, ומגין עליו כתריס בפני הפורענות".
הלכות בורר- אסור לברור ולמיין תערובות בשבת, אלא אם כן נתמלאו הכללים הבאים: "אוכל, ביד ומיד". אוכל – יוציא מהתערובת שלפניו את ה'אוכל', כלומר את הדבר שחפץ בו, וישאיר את הדבר שאינו חפץ בו. ביד – לא יברור בעזרת כלי המיועד לברירה, כגון נפה וכדומה. ומיד – שיברור בסמוך לשימוש ולא זמן רב קודם לכן.
איסור ברירה חל בכל דבר המעורב, ולאו דווקא באוכל, אלא גם בערימת בגדים, צעצועים וכדומה. אם ברר באיסור יש לשאול תלמיד חכם האם הדבר מותר בשימוש בשבת, הואיל ולעיתים נאסר מפני שנעשתה בו עבירה.