במאמר מפורט שכותרתו "כך נלחמו רבני ספרד בציונות", שפורסם בביטאון ש"ס "יום ליום" שיצא לקראת שבת האחרונה, טוענים העורכים כי רבני ספרד התנגדו לתנועה הציונית, אלא שעיון במאמר מגלה כי הוא מלא בציטוטים שהוצאו מהקשרם וכלל אינם עוסקים בתנועה הציונית. האם ש"ס נגררת אחרי הציבור החרדי האשכנזי?
העילה לפרסום המאמר הייתה הוצאת ספרו של ד"ר יצחק בצלאל – "נולדתם ציונים", המוקדש לתרומת יהדות ספרד לתנועה הציונית, תחת הכותרת "כך נלחמו רבני ספרד בציונות", כותבים העורכים: "הספר מתאמץ להוכיח כי בעצם היהדות הספרדית הנה ציונית הרבה יותר מזו של הרצל וחבריו. זו האמת, הוא טוען, רק שהתקשורת התעלמה תדיר מיהדות ספרד, אחת הדוגמאות המובהקות שהוא מציין... היא ריבוי ההתייחסויות לעליית ביל"ו, שכללה 35 אנשים בסך הכול".
כותבי המאמר מתמודדים עם טענתו כי "רבני ספרד תמכו בהכנסת עברית ולימודי חול לתוכנית הלימודים, ואף במקרים רבים יזמו את השינויים".
ממשיכים הכותבים ומוסיפים בפתיח לכתבה כי "השורות הבאות מתעדות במסמכים ברורים ובעדויות חותכות את האמת המוצקה", אולם מעיון בדברי הכתבה המתבססים בעיקר על מכתבים שכתב הרב חזקיה מדיני, מחבר הספר "שדי חמד", מתברר כי כולם כתובים כנגד בתי הספר של תנועת "כל ישראל חברים" - אליאנס, שהחדירה את רוח ההשכלה בקרב יהודי ארצות האסלאם, וגרמה להתנגדות רבנים רבים שטענו כי התנועה גורמת לחילון בקרב תלמידיה, אך ל"כל ישראל חברים" לא היה כל קשר לציונות ואף היו חילוקי דעות שונים בינה לבין התנועה הציונית.
תחת "מסמך ברור" נוסף נכתב: "למען הסר העלילה כאילו רבני יהדות ספרד היו בעד הציונות ולימוד החולין הנה מסמך נוסף שבו חתומים כולם כאחד", אולם במסמך נכתב "כמה פוגם זה הענין של האיסקולא שהוא לימוד לשון המשוקץ והמתועב לשון פרנסיס לילדי בני ישראל", ומה הקשר לציונות? לעומת זאת מציינים העורכים כי בישיבתו של ה"שדי חמד" הונהג חידוש מהפכני והוא מורה לעברית וצרפתית שלימד את בחורי הישיבה שפות אלו שלא היו שגורות בפיהם.
במאמר מובא גם מכתבו של ה"שדי חמד" שבו כותב למנהלי אליאנס "אם חפצים אתם בחיים שלי אבקש לא לעשות בית ספר בחברון", אולם גם למכתב זה ומכתבים נוספים המובאים בכתבה אין כל קשר לציונות. המקור היחידי שהצליחו כותבי המאמר למצוא הקשור לציונות הוא טענתם כי בעל ה"שדי חמד" דחה את בקשת יהודי המקום להספיד את בנימין זאב הרצל לאחר פטירתו, והמבקשים לעשות זאת נאלצו להספידו ב"בית היין שמאחורי בית הכנסת".
כתבנו מציין כי לעומת מאמר זה, בספר שיצא לאחרונה על ידי יצחק דדון, ונקרא "אתחלתא היא", מצטט העורך על יחסי החיובי של גדולי חכמי ספרד לציונות והקמת המדינה, ביניהם מצטט את הראשון לציון הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, רבי עובדיה הדאיה, רבי מרדכי עטיה, רבי משה כלפון הכהן, רבי חיים חורי, רבה של ירושלים רבי יוסף משאש הרב יצחק אבוחצירא, ועוד רבים.
ביניהם מצטט מדברי הרב עובדיה יוסף, העומד בראש תנועת ש"ס והעיתון "יום ליום" הכותב: "יום העצמאות הוא חג גדול, הקב"ה עשה לעם ישראל נסים ונפלאות והנחיל להם ניצחונות מפוארים במערכות ישראל, לכן יש לשבחו בהלל אך ללא ברכה... זו רק אתחלתא דגאולה ולא גאולה שלימה, מדינת ישראל היא התגלמות רצון ה' וראשית התגשמותו של חזון הנביאים. אפשר להיות ציוני מצוין ולאהוב את המדינה בלב ונפש, ויחד עם זה לומר הלל בלי ברכה. ההימנעות מאמירת ברכה נובעת מבעיה הלכתית מובהקת ולא מהשקפת עולם".
וכך כותב בשו"ת "יביע אומר": "רבים ועצומים מגדולי ישראל רואים בהקמת המדינה "אתחלתא דגאולה"... מכל מקום הואיל ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית לפיכך אין לחייב לגמור ההלל בברכה", ומוסיף במקור נוסף: "מדינת ישראל עצמאית שלטון עם ישראל בארצנו הקדושה, הנם בעלי חשיבות היסטורית ודתית ממדרגה ראשונה... מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו".