הנה לכם סיפור של שתי הצעות חוק זהות לחלוטין. פשוט מילה במילה. ההצעה הראשונה, הוגשה ע"י חבר אופוזיציה – וועדת השרים לחקיקה התנגדה לה. חלפו להם ימים אחדים, והנה הוגשה אותה הצעת חוק, מילה במילה – ע"י חבר כנסת מהקואליציה. הפעם, הפלא ופלא, הממשלה דווקא תומכת.



ובשבוע שעבר במליאת הכנסת, אושרו להם שתי ההצעות. בלי שהקואליציה הבחינה בכלל כי תמכה בהצעת חוק שהממשלה בעצם מתנגדת לה...



על פי החוק הקיים כיום מוסמך בית המשפט, לחייב עבריין לפצות את נפגע העבירה בגין הנזק שגרם לו. אמנם מדובר לעיתים קרובות בפיצוי סמלי בהשוואה לנזק שנגרם לנפגע. אולם, לפיצוי זה חשיבות מעין כמוה, שכן הוא מסייע לעיתים קרובות לנפגע לממן טיפול נפשי או רפואי ארוך טווח הנדרש לו בעקבות הפגיעה בו.



אלא שהמציאות מלמדת כי זכאות לחוד וזכייה לחוד. מתברר כי גם לאחר שהסתיים ההליך הפלילי ולאחר שהנאשם בפגיעה בהם הורשע ונגזר עונשו, ניצבים ילדים נפגעי עבירה בפני הליך בירוקראטי ארוך ומתיש, בבואם לקבל את סכום הפיצויים לו הם זכאים.



ח"כ הרב יצחק לוי (האיחוד הלאומי-מפד"ל) הציע הסדר אשר יאפשר לנפגעי עבירה לקבל את כספי הפיצויים שפסק להם בית המשפט, מבלי שייאלצו להמתין חודשים ארוכים ולעיתים שנים עד אשר יזכו לקבל את הסכום מידיו של העבריין. ע"פ הצעת הרב לוי, המדינה היא זו שתעביר את כספי הפיצויים לנפגע העבירה, מיד עם פסיקתם והיא זו, אשר תפנה, מצוידת במשאבי זמן וכסף, להיפרע מהעבריין.



כאמור, ההמשלה התנגדה בתחילה לחוק, שכן יש לו משמעות תקציבית רבה, אך לאחר שאותה הצעה בדיוק הוגשה ע"י ח"כ דני יתום (העבודה) – היא דווקא אושרה.



ח"כ הרב לוי אמר בתגובה כי עצוב לגלות ששרי הממשלה דנים בהצעות חוק לא לגופם ולתוכנם, אלא לגופו של המציע.