אהוד יתום הצטרף כחבר חדש לתנועת הליכוד. את פניו קיבל רה\"מ שרון, והכריז על חברותו בתנועה, הכרזה שזכתה לתרועות ממושכות של חברי התנועה.
בשיחה עם ערוץ 7 אמר יתום כי לאחר צאתו מ\"היכל הבג\"ץ\" הוא זכה לרגעי נחת כאשר המוני בית ישראל, מכל קצות הקשת הפוליטית, התקשרו אליו כדי לתמוך בו, שלחו לו פקסים, עצרו אותו ברחוב וטפחו על שכמו. \"נתנו לי להרגיש טוב בתוך ארץ ישראל שלנו\", אמר.
יתום ציין כי ההחלטה מנעה בעצם את האפשרות שלו לסייע בתחום מומחיותו, מומחיות שרכש, לדבריו, במשך שנים רבות. \"חבל שלא יכולתי להיות לעזר לרה\"מ ולממשלה בימים קשים כל כך במלחמה העקובה מדם נגד הטרור הפלשתיני\", אמר יתום.
לדבריו, הוא הצטרף אל הליכוד כדי לדאוג לכך ש\"כשלוחם יצא למשימות מסובכות, שהן לעיתים על הגבול שבין אפור ללבן, הוא יידע שאם הוא פעל לפי כללי העבודה ודפוסי הלוחמה והנורמות המאפיינות את התקופה, כשישוב הביתה, הוא יחזור בריא ושלם מכל הבחינות\",אמר יתום.
על היבטים נוספים בפרשיית פסילתו של אהוד יתום על ידי בג\"צ כתב עו\"ד ד\"ר חיים משגב במאמרו \"אהוד יתום ו\'הגמדים\'\", במדור \"דעות\" של אתר האינטרנט של ערוץ 7 כי \"ההחלטה הפוסלת את אהוד יתום איננה החלטה טובה, לא מבחינה משפטית – ולא מבחינה ציבורית. ראשית, מפני שהיא מעמידה את שיקול הדעת של שלושת השופטים במקום זה של ראש הממשלה, ובשום מקום בחוקי מדינת ישראל לא כתוב ששלושה שופטים חכמים יותר מראש ממשלה אחד; ושנית, משום שסולם הערכים של שלושת השופטים אינו משקף את מה שחושב רוב-רובו של הציבור היהודי\".
במאמרו כותב משגב כי \"התפקיד של השופטים הוא לפרש חוקים קיימים, ולא לקבוע נורמות על פי השקפת עולם הנגזרת מעולם של ערכים המקובלים על רובד מאוד מסוים\".
עוד אומר משגב: \"האקטיביזם השיפוטי הוא, למעשה, זה שגורם לרבים לחשוב שאולי באמת הגיע השעה לבלום, במעשה חקיקה, את הסמכויות ששופטי בית המשפט העליון נוטלים לעצמם ללא סמכות, מכוח שררה שאיננה מעוגנת לא בחוק – ובוודאי שלא בחוקה. לא \"האדם הנאור\", על פי מידותיו של נשיא בית המשפט העליון, או של בוחרי מר\"צ, צריך לשלוט בנו, אלא ראש ממשלה בשר ודם; אדם שנבחר לתפקידו בבחירות דמוקרטיות בידי רוב המצביעים\".
משגב מצביע על התופעה ששופטי בית המשפט אינם נבחרים לתפקידם, אלא מתמנים, ויתרה מזאת: בשל השיטה לבחירת שופטים עולה ההרגשה כי \"לבית המשפט העליון אפשר להגיע רק בשיטה של \"חבר מביא חבר\", תופעה שאין לה אח ורע בשום מקום בעולם\".
משגב מוסיף שסכנה טמונה בעניין משום שהדבר הופך את המערכת המשפטית למעין אוליגרכיה כוחנית.
משגב מציין כי דווקא פרשיית יתום עשויה לחולל את המפנה: \"דומה שההחלטה השרירותית, במידה רבה, של שלושת שופטי בית המשפט העליון בעניינו של אהוד יתום היא בדיוק אותה טיפת מים מיותרת שתגרום לחבית המים לעלות על גדותיה – דבר שיגרום לרבים יותר, בעיקר בבית המחוקקים, לחשוב שבאמת הגיעה השעה להעביר את כל השאלות החוקתיות-הערכיות לבית משפט מיוחד שייקרא איך שייקרא. אולי – בית משפט לחוקה, ואולי – בית משפט מיוחד לעקיפת בית המשפט העליון\".
קראו את מאמרו של עו\"ד משגב
בשיחה עם ערוץ 7 אמר יתום כי לאחר צאתו מ\"היכל הבג\"ץ\" הוא זכה לרגעי נחת כאשר המוני בית ישראל, מכל קצות הקשת הפוליטית, התקשרו אליו כדי לתמוך בו, שלחו לו פקסים, עצרו אותו ברחוב וטפחו על שכמו. \"נתנו לי להרגיש טוב בתוך ארץ ישראל שלנו\", אמר.
יתום ציין כי ההחלטה מנעה בעצם את האפשרות שלו לסייע בתחום מומחיותו, מומחיות שרכש, לדבריו, במשך שנים רבות. \"חבל שלא יכולתי להיות לעזר לרה\"מ ולממשלה בימים קשים כל כך במלחמה העקובה מדם נגד הטרור הפלשתיני\", אמר יתום.
לדבריו, הוא הצטרף אל הליכוד כדי לדאוג לכך ש\"כשלוחם יצא למשימות מסובכות, שהן לעיתים על הגבול שבין אפור ללבן, הוא יידע שאם הוא פעל לפי כללי העבודה ודפוסי הלוחמה והנורמות המאפיינות את התקופה, כשישוב הביתה, הוא יחזור בריא ושלם מכל הבחינות\",אמר יתום.
על היבטים נוספים בפרשיית פסילתו של אהוד יתום על ידי בג\"צ כתב עו\"ד ד\"ר חיים משגב במאמרו \"אהוד יתום ו\'הגמדים\'\", במדור \"דעות\" של אתר האינטרנט של ערוץ 7 כי \"ההחלטה הפוסלת את אהוד יתום איננה החלטה טובה, לא מבחינה משפטית – ולא מבחינה ציבורית. ראשית, מפני שהיא מעמידה את שיקול הדעת של שלושת השופטים במקום זה של ראש הממשלה, ובשום מקום בחוקי מדינת ישראל לא כתוב ששלושה שופטים חכמים יותר מראש ממשלה אחד; ושנית, משום שסולם הערכים של שלושת השופטים אינו משקף את מה שחושב רוב-רובו של הציבור היהודי\".
במאמרו כותב משגב כי \"התפקיד של השופטים הוא לפרש חוקים קיימים, ולא לקבוע נורמות על פי השקפת עולם הנגזרת מעולם של ערכים המקובלים על רובד מאוד מסוים\".
עוד אומר משגב: \"האקטיביזם השיפוטי הוא, למעשה, זה שגורם לרבים לחשוב שאולי באמת הגיע השעה לבלום, במעשה חקיקה, את הסמכויות ששופטי בית המשפט העליון נוטלים לעצמם ללא סמכות, מכוח שררה שאיננה מעוגנת לא בחוק – ובוודאי שלא בחוקה. לא \"האדם הנאור\", על פי מידותיו של נשיא בית המשפט העליון, או של בוחרי מר\"צ, צריך לשלוט בנו, אלא ראש ממשלה בשר ודם; אדם שנבחר לתפקידו בבחירות דמוקרטיות בידי רוב המצביעים\".
משגב מצביע על התופעה ששופטי בית המשפט אינם נבחרים לתפקידם, אלא מתמנים, ויתרה מזאת: בשל השיטה לבחירת שופטים עולה ההרגשה כי \"לבית המשפט העליון אפשר להגיע רק בשיטה של \"חבר מביא חבר\", תופעה שאין לה אח ורע בשום מקום בעולם\".
משגב מוסיף שסכנה טמונה בעניין משום שהדבר הופך את המערכת המשפטית למעין אוליגרכיה כוחנית.
משגב מציין כי דווקא פרשיית יתום עשויה לחולל את המפנה: \"דומה שההחלטה השרירותית, במידה רבה, של שלושת שופטי בית המשפט העליון בעניינו של אהוד יתום היא בדיוק אותה טיפת מים מיותרת שתגרום לחבית המים לעלות על גדותיה – דבר שיגרום לרבים יותר, בעיקר בבית המחוקקים, לחשוב שבאמת הגיעה השעה להעביר את כל השאלות החוקתיות-הערכיות לבית משפט מיוחד שייקרא איך שייקרא. אולי – בית משפט לחוקה, ואולי – בית משפט מיוחד לעקיפת בית המשפט העליון\".
קראו את מאמרו של עו\"ד משגב