במסגרת הרצאת אורח בכנס ירושלים נשא דברים נתן שרנסקי, לשעבר אסיר ציון ושר בממשלות ישראל, וכיום יו"ר "ירושלים אחת" ומכון אדלסון ללימודים אסטרטגיים.
את דבריו פתח בסיפור המו"מ עם הערבים, אותו ניהל בשנת 2000 ראש הממשלה דאז – אהוד ברק. שרנסקי כיהן אז – כשר הפנים.
"נודע לי אז, כי מתנהל ערוץ חשאי בין ישראל לערבים. דובר אז על מסירת 92 אחוזים מיהודה ומשומרון, וויתור על העיר העתיקה בירושלים. כאשר העליתי את הדברים בפני חברי הממשלה, דחו אותי בקש. נעזרתי בכישורי "כמרגל" מברית המועצות כדי לבדוק האם אכן קיים משא ומתן כזה..." חייך שרנסקי.
לקראת צאתו של אהוד ברק למשא ומתן בקמפ דייויד, פרש שרנסקי מהממשלה. במכתב ההתפטרות כתב אז לברק: "אתה לא תוכל להביא כך שלום לישראל". "שאלתי את ברק מדוע הוא מסכים לוויתור כה מפליג?, והוא ענה לי – יתכנו שתי אופציות: או שהפלשתינים יסכימו להצעה שלי, ואז – תהיה לי בעיה אתכם (בקואליציה, י"ש) אבל אז – באמת יהיה שלום, או שהם לא יסכימו, ואז – כל העולם יתאחד איתנו וייתן לנו גיבוי, בגלל הרצון שלנו לשלום".
בשיחה שקיים ברק עם שרנסקי במהלך הדיונים, ניסה ברק לשכנעו, ואמר, כי רק טובת העם היהודי לנגד עיניו. תקף שרנסקי את ברק, ואמר לו:" אין לך מנדט לדבר על וויתורים בירושלים, חובה עליך לדון על נושא כזה עם כל יהודי העולם. מה יאמרו מנהיגי היהודים בארה"ב? ירושלים לא חשובה להם?"
בסופו של המו"מ, ערפאת לא הסכים, וכל העולם התאחד נגד ישראל. "אנו נאלצנו לצאת למסע שכנועים בעולם, כדי להצדיק את תפיסת הממשלה".
שרנסקי התייחס לדבריה של שרת החוץ ציפי לבני בכנס ירושלים,לפיהם דמעות הצנחנים בכותל והתפילות בהר הבית מלוות אותי בחדר המשא ומתן". "כך היה בשנת 1967", אומר שרנסקי, אז הקשר של העם לירושלים היה ברור וחזק מאוד. האנטישמיות השתנתה אז במובן מסויים – יותר כיבדו אותנו, ואותי כאסיר ציון. הבינו את הרעיון של איחוד ירושלים על ידי המדינה.
שרנסקי סיפר גם על תכנית ההתנתקות של אריאל שרון, שגם מממשלתו הוא פרש. "שרון רצה שקט בזירה הבינלאומית למשך 10 שנים, ולכן הקריב את גוש קטיף. אך גם זה לא הועיל".
"בסופו של דבר – לא נוכל לוותר על כוחנו ועל הזהות היהודית שלנו כמדינה יהודית. ישראל נלחמת בשלוש חזיתות – טרור עולמי, אנטישמיות ועולם פוסט לאומי, החותר לשלום גלובלי. אין לנו אפשרות להעמיד פנים, ועלינו להגן על זכותנו להיות מדינה ולאום", סיים שרנסקי.