אתמול נועדו יו"ר הרש"פ, אבו מאזן, וראש הממשלה, אהוד אולמרט, במעונו של ראש הממשלה בירושלים להמשך המשא ומתן המדיני. הצדדים אמנם אינם מפרטים את תוכן השיחות ומקפידים לשמור על חשאיות, אולם מתברר כי בסוגיה אחת כבר עולה מחלוקת מהותית בין הצדדים – האם עלה, או לא עלה נושא ירושלים על שולחן הדיונים בבית ראש הממשלה אתמול.
בכירי הפלשתינים טוענים כי סוגיית ירושלים אכן עלתה על שולחן הדיונים, אולם בלשכת ראש הממשלה ממהרים להכחיש וטוענים כי הדיונים עסקו בתחומים אחרים לחלוטין.
הפלשתינים מצידם קובעים כי לא ניתן להפריד בין סוגיות המו"מ השונות ועל כן הדיונים על גבולות ופליטים אינן מנותקות משאלת ירושלים שעלתה גם היא על שולחן הדיונים.
כאן המקום להוסיף ולהזכיר כי עריקאת הבהיר באחרונה את מהות הדרישות הפלשתיניות שאינן מסתכמות בשכונות ערביות במזרח ירושלים וכפרים ערביים המוגדרים כחלק מירושלים המוניציפאלית. לדברי עריקאת הדרישה הפלשתינית מתייחסת גם לגילה, גבעת זאב, רמות, הר חומה ומעלה אדומים. את כל אלה הגדיר עריקאת כהתנחלויות לכל דבר, כלשונו.
אז מי צודק, ומה באמת היה מאחורי הדלת הסגורה במעון ראש הממשלה אתמול? האם הצליח ראש הממשלה לקבל הסכמה פלשתינית לדחות את הדיונים על ירושלים ובכך לאפשר לקואליציה בראשותו עוד מעט ימי חסד כשש"ס בתוכה, או שיו"ר הרש"פ לא נענה לבקשה ואכן דרש וקיבל התקדמות מבחינתו בדיון על עתיד ירושלים וחלוקתה? ניסוח בוטה של השאלה הוא בעצם מי דובר אמת מבין השניים, ראש הממשלה אהוד אולמרט הקובע 'לא היה דיון על ירושלים' או סאיב עריקאת הקובע: 'ירושלים עלתה לדיון'.
כאן המקום להזכיר את דבריה של שרת החוץ, ציפי לבני, במענה למכתב ששיגר אליה איש העסקים ניר ברקת, יו"ר האופוזיציה במועצת עיריית ירושלים. במכתב זה קבעה לבני כי מתווה המו"מ שנקבע בועידת אנאפוליס קובע כי הצדדים יעלו על שולחן המשא ומתן את כל הסוגיות כולן "ללא יוצא מן הכלל", כלשונה. כדי להרגיע את הזירה הפוליטית הפנימית, ויהיה מי שיגדיר זאת – כדי לאפשר לש"ס להמשיך ולשבת בממשלה, כתבה לבני לברקת כי מתווה אנאפוליס קובע כי עד שלא כלל הסוגיות מוסכמות אין לראות בסיכומי הביניים סיכומים שהתקבלו. "עד שהכול לא מסוכם כלום לא מסוכם", לשון מכתבה של לבני.
בכירי הפלשתינים טוענים כי סוגיית ירושלים אכן עלתה על שולחן הדיונים, אולם בלשכת ראש הממשלה ממהרים להכחיש וטוענים כי הדיונים עסקו בתחומים אחרים לחלוטין.
הפלשתינים מצידם קובעים כי לא ניתן להפריד בין סוגיות המו"מ השונות ועל כן הדיונים על גבולות ופליטים אינן מנותקות משאלת ירושלים שעלתה גם היא על שולחן הדיונים.
כאן המקום להוסיף ולהזכיר כי עריקאת הבהיר באחרונה את מהות הדרישות הפלשתיניות שאינן מסתכמות בשכונות ערביות במזרח ירושלים וכפרים ערביים המוגדרים כחלק מירושלים המוניציפאלית. לדברי עריקאת הדרישה הפלשתינית מתייחסת גם לגילה, גבעת זאב, רמות, הר חומה ומעלה אדומים. את כל אלה הגדיר עריקאת כהתנחלויות לכל דבר, כלשונו.
אז מי צודק, ומה באמת היה מאחורי הדלת הסגורה במעון ראש הממשלה אתמול? האם הצליח ראש הממשלה לקבל הסכמה פלשתינית לדחות את הדיונים על ירושלים ובכך לאפשר לקואליציה בראשותו עוד מעט ימי חסד כשש"ס בתוכה, או שיו"ר הרש"פ לא נענה לבקשה ואכן דרש וקיבל התקדמות מבחינתו בדיון על עתיד ירושלים וחלוקתה? ניסוח בוטה של השאלה הוא בעצם מי דובר אמת מבין השניים, ראש הממשלה אהוד אולמרט הקובע 'לא היה דיון על ירושלים' או סאיב עריקאת הקובע: 'ירושלים עלתה לדיון'.
כאן המקום להזכיר את דבריה של שרת החוץ, ציפי לבני, במענה למכתב ששיגר אליה איש העסקים ניר ברקת, יו"ר האופוזיציה במועצת עיריית ירושלים. במכתב זה קבעה לבני כי מתווה המו"מ שנקבע בועידת אנאפוליס קובע כי הצדדים יעלו על שולחן המשא ומתן את כל הסוגיות כולן "ללא יוצא מן הכלל", כלשונה. כדי להרגיע את הזירה הפוליטית הפנימית, ויהיה מי שיגדיר זאת – כדי לאפשר לש"ס להמשיך ולשבת בממשלה, כתבה לבני לברקת כי מתווה אנאפוליס קובע כי עד שלא כלל הסוגיות מוסכמות אין לראות בסיכומי הביניים סיכומים שהתקבלו. "עד שהכול לא מסוכם כלום לא מסוכם", לשון מכתבה של לבני.