הפרקליטות תעביר לידי "המרכז המדיני לישראל" את כל ההחלטות הקשורות להעמדת אנשים לדין בגין "העלבת עובד ציבור" כדי לוודא כי אינה מגישה כתבי אישום על בסיס פוליטי.
נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת מוסיה ארד, הורתה ביום שלישי לפרקליטות המדינה למסור ל"מרכז במדיני לישראל" את כל החלטות הפרקליטות להגיש כתבי אישום, או לחלופין לסגור תיקים, בחשד לעבירת "העלבת עובד ציבור" מאז שנת 2000.
המידע נדרש כדי להפעיל פיקוח על הפרקליטות ולבחון אם היא מפלה לרעה בעלי דעות ימניות ופוגעת שלא כדין בחופש הביטוי באמצעות הגשת כתבי אישום על "העלבת עובד ציבור".
"המרכז המדיני לישראל" מספקת הגנה משפטית לאליצור סגל, שבדצמבר 2004 פרסם מאמר באינטרנט המבקר את הרב הצבאי הראשי דאז, ישראל וייס. בגין מאמר זה הוגש בפברואר 2006 כתב אישום נגד סגל בגין "העלבת עובד ציבור." משפטו מתנהל בפני השופטת איילת זיילר בבית משפט השלום ירושלים. בכתב ההגנה טען סגל ל"הגנה מן הצדק" בשל אכיפה סלקטיבית, לדבריו, רבים וחשובים ממנו הטיחו דברים קשים יותר כנגד עובדי ציבור ולא הועמדו לדין, כולל בעלי דעות שמאלניות (יש לציין כי סגל הוא איש ימין).
במשפט אחר העוסק ב"העלבת עובד ציבור" טענה הנאשמת, נדיה מטר, באופן דומה ל"הגנה מן הצדק" בשל אכיפה סלקטיבית. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את טענתה וקבע שלא הוכח סטטיסטית כי אכן קיימת אכיפה בררנית בתיקי "העלבת עובדי ציבור". הבעיה של מטר היא שהמידע הנחוץ כדי להוכיח את טענת האכיפה הסלקטיבית מצויה (בינתיים) בידי הפרקליטות בלבד.
"המרכז המדיני לישראל" הגישה עתירה מינהלית במסגרת חוק חופש המידע להכריח את הפרקליטות להעמיד לרשותה את כל התיקים הנוגעים ל"העלבת עובד ציבור" בפרקליטות מאז שנת 2000, בין אם הסתיימו בהגשת כתב אישום או בסגירה.
הפרקליטות התנגדה בטענה שמדובר במאמץ גדול מדי, שחוק חופש המידע אינו מחייב אותה להשקיע. לעומת זאת טען "המרכז המדיני לישראל" כי הנושא הנידון, הגנתו של אדם בפני תביעה פלילית, מצדיקה השקעת המאמץ מוגבר מצד הפרקליטות. עוד הם טענו כי שהפרקליטות נגועה בניגוד עניינים כי היא זו שהגישה את כתב האישום ממנו מבקש הנשאם להתגונן. "אי אפשר להאשים
אדם בפלילים ולמנוע ממנו את האמצעים הנחוצים להגנתו בטענות בירוקרטיות", הוסיפו.
השופטת ארד קיבלה את כל טענות העותרים וחייבה את הפרקליטות לבדוק כ-1260 תיקים שנפתחו בגין עבירות ביטוי מאז שנת 2000 ולהעביר את כל ההחלטות הנוגעות ל"העלבת עובד ציבור" או "ביזוי בית המשפט" לעיון "המרכז המדיני לישראל" תוך 90 יום.
בהכרעת הדין נכתב: "כתב האישום הוגש נגד העותר בגין התבטאות שהיא בעלת אופי ציבורי-פוליטי ... העותר זכאי לכאורה לעיין במידע שיאפשר לו לבחון האם שיקול הדעת בעקבותיו נתקבלה החלטה להעמידו לדין ולהגביל את חופש הביטוי שלו הופעל
כדין . . . אך מובן הוא כי המדינה אינה רשאית לאחוז במקל משני קצותיו - מצד אחד לטעון כי לצורך הוכחת טענת האפליה על העותר להציג החלטות רבות כלפיהן הוא מופלה לרעה, ומצד שני לא לאפשר לעותר גישה להחלטות אלו, המצויות ברשותה. גילוי המידע
יאפשר פיקוח ציבורי על החלטות התביעה בעניין העמדה לדין בעבירות המגבילות את חופש הביטוי, ובכלל זה יאפשר לוודא כי התביעה . . . אינה עושה שימוש בעבירות הנידונות להגבלת הביטוי של קבוצות מסוימות ולא אחרות."
ראש "המרכז המדיני לישראל" ד"ר יצחק קליין, אמר בתגובה כי זהו צעד חשוב לטובת זכויות האזרח והמשפט ההוגן בישראל. לדבריו, ביהמ"ש לוקח ברצינות את חשיבות הפיקוח הציבורי על הפרקליטות, שכיום אין מנגנון מסודר לפיקוח עליה, במיוחד כדי לוודא שהפרקליטות אינה נוהגת איפה ואיפה כנגד אנשי ימין כשהיא מחליטה להגיש כתבי אישום שמשמעותם סתימת פיות. כעת נוכל לבדוק השערה זאת מבחינה סטטיסטית".