הרכב בית המשפט המחוזי בחיפה, דחה את ערעורו של תלמיד כתה י"ג בביה"ס בוסמת להנדסאים אשר גרם נזק לבן כיתתו בארוע אלים וחייב אותו לשלם 80,000 ש"ח אף על פי שהרשעתו בהליך הפלילי נמחקה ע"י נשיא המדינה.
בתום שיעור ובעוד התלמידים ואף המורה נמצאים בכיתה, נגח התלמיד בפניו של התובע וגרם לו לשבר באף ובאחת מהשיניים החותכות. בימ"ש השלום, אחרי שקיבל גם עדויות רפואיות, קבע את סכום הפיצוי המגיע לתובע לסך של 70,000 ₪, כאשר מתוך סכום זה חוייב המערער ב-80% ובית הספר חוייב ביתרה. עוד חוייבו המערער וביה"ס בתשלום שכר טרחת עורך-דין. פסק הדין קבע עוד, כי התלמיד ישפה את בית הספר בגין מלוא הסכום שחוייב לשלם לתובע.
התלמיד שערער טען כי נוכח העובדה שהרשעה נמחקה ע"י נשיא המדינה, הרי לא היתה אפשרות לבימ"ש השלום לסמוך על הרשעה זו ומשמעות המחיקה היא חוסר אפשרות להסתמך על ההרשעה לכל דבר ועניין ולכן יש לפתוח את ההליך כולו מחדש.
"תכלית מרכזית של סעיף 42א' לפקודת הראיות היא חסכון בזמן שיפוטי יקר המושג, בין השאר, ע"י חוסר הצורך בדיון מחודש בהליך אזרחי בנושא שכבר נדון בהליכים פליליים. אם בעל הדין במשפט הפלילי מקבל על עצמו את הנטען כלפיו שם, כפי המקרה בעניינינו, הרי אין כל הצדקה להקדיש זמן נוסף לבירור הנתונים העובדתיים במשפט אזרחי. תכלית זו קיימת גם כאשר ההרשעה נמחקת ע"י נשיא המדינה", כתבו השופטים.
"אשר לחומרת הארוע קבע ההרכב כי לא יכול להיות ספק לגבי חומרתו . אפילו סבר המערער, כי המשיב נהג כלפיו שלא כיאות, הרי לא היה כל מקום לתגובה הקיצונית והאלימה כלפיו. לא יתכן שכיתת לימוד תהפוך זירה להתנהגות אלימה. בנסיבות העניין, אך חסד עשתה השופטת המלומדת עם המערער בקביעת שיעור הפיצוי עליו הורתה, ובכך שנמנעה מקביעת פיצוי עונשי לגבי המקרה. אפילו ההלכה היא, שלא בנקל ייפסקו פיצויים עונשיים, הרי העובדות של המקרה הנוכחי היו יכולות לבסס פסיקה כזאת", כתבו.