שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, הודיעה היום על זכייתם של הגברת נילי מירסקי, בפרס ישראל בתחום התרגום לעברית, גברת אידה פינק, בתחום הסיפורת ופרופ' טוביה ריבנר בתחום השירה לשנת תשס"ח.
ממשרד החינוך נמסר כי הגברת נילי מירסקי הביאה את התרגום אל מדרגה אמנותית גבוהה במיוחד. מפעל התרגום הענף שלה סולל דרך לקורא הישראלי אל גדולי הספרות האירופית. מנימוקי הפרס: "כמתרגמת היא הוסיפה נדבך חשוב לאופייה הפתוח והעשיר של התרבות העברית החדשה. נילי מירסקי העניקה מחדש לקהל הקוראים את טולסטוי ואת פלטונוב, כמו גם את תומאס מאן ואן תומאס ברנהארד".
"תרגומיה של מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול הספרותי של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום. היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ויחד עם זאת מעשי התרגום שלה חיים ונושאים בשפה העברית".
הגברת אידה פינק היא בראש ובראשונה אמנית גדולה של הסיפור הקצר מן מהעלית המצומצמת של הסופרים הפועלים בתחום זה במחצית השנייה של המאה העשרים. חוויית היסוד של יצירתה היא השואה, שאותה חוותה כנערה בפולין.
מנימוקי הפרס: "סיפוריה, המצטיינים באיפוק רב, באמצעי הבעה חסכוניים ובדיוק לשוני, חוזרים שוב ושוב אל אותה התקופה ומתארים את המצבים הבלתי אפשריים שאותם יצרה הזוועה ההיסטורית. אידה פינק, שעלתה לארץ בשנת 1957 וכותבת בשפה הפולנית, זכתה להתקבלות חמה בקרב קהל הקוראים הישראלי באמצעות תרגומיו של דוד ויינפלד, והיא זוכה להערכה רבה גם מחוץ לגבולות ישראל".
פרופ' טוביה ריבנר הוא מבכירי המשוררים העבריים זה חמישה עשורים, שירתו מתמודדת בדרך אישית וייחודית עם הנושאים הגדולים של ההיסטוריה היהודית בזמן החדש ובראשם – שואת יהודי אירופה והוויית ההגירה לארץ ישראל. שירת ריבנר נטועה בשני נופים עיקריים, נופי אירופה ונופי הארץ, ומגלמת מבחינה זאת את "כאב שתי המולדות" ואת המתח הבלתי-פתור ביניהן.
מנימוקי הפרס: "זוהי שירה מאופקת, מלוטשת ואינטלקטואלית. היא יונקת מרבדיה העתיקים של התרבות העברית וממיטב המסורת של השירה המרכז אירופית. שירת ריבנר מתחדשת תדיר בתוכן ובצורה, ועברה שורה של תמורות ומהפכים המעידים על חיוניותה המתמשכת. לאחרונה ראתה אור אסופה מייצגת מתוך כלל שירתו בספר "עקבות ימים" (הוצאת "קשב")".