"האם אחרי מהלך של פינוי רוב היישובים ביו"ש וברמת הגולן, נישאר אותה חברה? איזו פגיעה תהיה במירקם החברתי של ישראל אחרי טראומה כזו? זה נראה לי פוטנציאל למשבר קשה מאד. מה נהיה אח"כ? מה יהיה אופי החברה הישראלית אחרי משבר כזה, שהוא מכה לאופי הציוני של מדינת ישראל? פירוק ההתיישבות יהיה הימור גורף גם בצד הביטחוני, גם בצד החברתי גם בצד הכלכלי".
את הדברים האלה אמר לי לא אחד מראשי מועצת יש"ע, אלא דן שומרון, הרמטכ"ל לשעבר שהלך אתמול לעולמו. זה היה בחודש יולי 1995, בעיצומו של המו"מ עם הפלשתינים על הסכם אוסלו ב'. ביקשתי להיפגש לשיחה עם דן שומרון, שקיים אז את הרומן הקצר שלו עם הפוליטיקה הישראלית באמצעות מפלגת "הדרך השלישית" כדי לשמוע את דעתו הביטחונית - רמטכ"ל לשעבר או לא? - על ההסדרים שהיו אז בגיבושם עם הפלשתינים. דבריו הפתיעו אותי. שומרון, שלא היה מעולם איש ימין, ושנים ארוכות זוהה עם השמאל הפוליטי, השמיע את השגותיו דווקא בתחום הציוני-ערכי.
קיימתי איתו באותה שנה הרבה שיחות, רובן מוקלטות. דן שומרון לא נחשב מעולם להוגה דעות מהשורה הראשונה, לא ל"נביא זעם" ולא לאיש חזון מופלג. לכן מפתיע היום לראות איך לא מעט מתחזיותיו באותו ראיון התגלו כריאליות יותר מכל שמעון פרס. "הסכם אוסלו יקשה מאד על מתן ביטחון אישי. אנו מוסרים למעשה לרשות-הפלשתינית את הביטחון האישי של אזרחי ישראל לא רק ביש"ע אלא גם בתוך הקו-הירוק" – אמר לי באותה שיחה ביולי 1995, 6 שנים לפני פרוץ מלחמת אוסלו שהוכיחה את אמיתות ניתוחו.
"בשלב זה ההיגיון הפלשתיני אומר להם לשבת בשקט, כי הם רק מקבלים" – אמר לי עוד באותו ראיון – "הם יודעים שאם הם יעשו טרור הציבור בישראל לא יקבל את זה, וייעצר התהליך שבו הם רק מקבלים. לכן יש להם סיבה להתאפק עכשיו, והם עושים את זה. ערפאת ניהל מו"מ עם החמאס והג'יהאד ודרש מהם, לטובת כל העם הפלשתיני, להפסיק את הטרור בינתיים. אח"כ יהיה סיפור חדש".
"החשש שלי הוא שהסדר הביניים ייתקע לתקופה ארוכה, בגלל העיסוק בבעיות הקשות באמת כמו ירושלים וקווי 67. באווירה כזו, כשהפלשתינים ינסו לזחול ולהגשים את תוכניתם להשתלט על כל המרחב שבין הירדן לקווי 49, יווצרו חיכוכים רבים ומוטיווציה פלשתינית גדולה יותר של טרור. בתנאים הקשים שייווצרו לאחר ההיערכות מחדש עם הסדר ביניים תקוע, המצב ביהודה ושומרון יהיה כאוס" - אמר שומרון כבר לפני 13 שנה.
הצנחן הראשון בתעלת סואץ
דן שומרון נולד בקיבוץ אשדות יעקב בשנת 1937 לטובה ואליהו שימרון – זה היה שם משפחתו המקורי. בשנת 1956 התגייס לצה"ל, לצנחנים. הוא השתתף בפעולות התגמול ובמבצע "קדש". בשנת 1959 השתחרר מצה"ל וחזר לקיבוץ.
בשנת 1962 חזר דן שומרון לצבא כמ"פ. כסמג"ד וממלא מקום מג"ד בצנחנים פיקד על פעולות מבצעיות שונות. בשנת 1966 יצא להכשרה בפו"ם.
במהלך מלחמת ששת הימים שימש מפקד צוות קרבי ממוכן בסיני. הוא עמד בראש כוח סיור באוגדת האלוף טל שהגיע ראשון לתעלת סואץ ביומה הרביעי של המלחמה. כך היה לצנחן הראשון של צה"ל בתעלת סואץ. על הצטיינותו במלחמה הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל, שהומר אח"כ בעיטור המופת.
ביולי 1967 מונה למג"ד בצנחנים ובשנת 1968 הועלה לדרגת סא"ל. במהלך מלחמת ההתשה והמרדפים פיקד על גדוד צנחנים בבקעת-הירדן ובגזרת תעלת סואץ, פיקד על פשיטות בשטח אויב ועל מרדפים רבים. לאחר מילוי תפקיד בכיר במטכ"ל ביצע הסבה לשריון ומונה למח"ט שריון.
במלחמת יום הכיפורים היה מפקד חטיבה 401, חטיבת שריון סדירה אשר נטלה חלק פעיל ומרכזי בקרבות הבלימה בגיזרה הדרומית של תעלת סואץ, צלחה את התעלה ולחמה ממערב לה, השלימה את כיתור הארמייה השלישית מדרום לנמל "עדבייה". מחליפו בפיקוד על החטיבה אחרי המלחמה היה אהוד ברק, זה שיחליפו 18 שנים אח"כ בתפקיד הרמטכ"ל. בשנת 1974 חזר דן שומרון לחי"ר ומונה לקצין חי"ר וצנחנים ראשי.
בתפקיד זה פיקד על המבצע המפורסם שהביא לו את עיקר תהילתו. ב-4 ביולי 1976 פיקד על מבצע "יונתן" ("כדור הרעם") לחילוץ ישראלים נוסעי מטוס "אייר פרנס" שנחטפו לאנטבה שבאוגנדה ושימשו כבני ערובה. המבצע ההירואי שימש השראה אפילו לתעשיית הקולנוע. בסרט הישראלי על המבצע שיחק את תפקידו אריק לביא ז"ל, ובסרט שנעשה על המבצע בארה"ב שיחק את תפקידו – צ'רלס ברונסון.
בשנת 1976 חזר תא"ל דן שומרון לשריון ומונה למפקד אוגדת שריון סדירה בסיני אוגדה 162. אוגדה זו איגדה בתוכה את קורסי הפיקוד של השריון. בשנת 1978 לאחר שה שלים את לימודיו באוניברסיטת ת"א, נתמנה לאלוף פיקוד הדרום. באותה שנה נחתם הסכם קמפ-דיוויד עם מצרים, ושומרון היה הראשון שפיקד על תחילת הנסיגות של צה"ל בסיני כפי שהתחייב מהסכם השלום עם מצרים. במסגרת זו עסק בפינוי גן-הירק של מושב נאות-סיני, העימות הראשון של מתיישבים עם צה"ל. כשהושלמה הנסיגה בסיני בשנת 1982 וחבל ימית נהרס כבר שימש חיים ארז כאלוף פיקוד הדרום. מדן שומרון נחסך הצורך לפקד על עקירת יישובים.
העדיף לוותר על הניצחון באינתיפאדה
בספטמבר 1983 נתמנה שומרון למפקדה הראשון של מפקדת חילות השדה (מפח"ש). בתפקיד זה עסק בגיבוש תורת הלחימה והארגון של חילות השדה ופעולתם בקרב המשולב ביבשה. בשנת 1985 מונה לסגן הרמטכ"ל ועסק בשינוי היערכות צה"ל עם היציאה מלבנון והתאמת פעילות הצבא למסגרות התקציב המצומצמות.
כששר הביטחון יצחק רבין ז"ל היה צריך לבחור רמטכ"ל בסוף שנת 1986, הוא התלבט בין אהוד ברק, אמיר דרורי ודן שומרון, כל אחד אישיות בפני עצמה. שומרון נבחר, ובאותן שנים נחשב כמקורב ביותר לרבין. המשך יחסיהם 10 שנים אח"כ היה שונה לחלוטין.
באפריל 1987 מונה שומרון לרמטכ"ל ה-13 של צה"ל. בארבע שנות כהונתו מנע צה"ל בהצלחה רבה את הטרור מהגבולות - אף אזרח לא נהרג. חלק מהפשיטות הנועזות ביותר באותה תקוה עדיין עלומות.
בדצמבר 1987 פרצה "האינתיפאדה" בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. צה"ל, בפיקודו של דן שומרון, נאלץ להתמודד עם דילמות של ניצחון מחד, תוך שמירת אופיו כצבא בעל רמת מוסר ונורמות התנהגות גבוהות המאפשרות לו להיות מרכיב חשוב בהסכמה הלאומית. שומרון, בגיבוי מלא של שר-הביטחון יצחק רבין, העדיף לוותר על הניצחון. שומרון טבע את המשפט שהפך לסיסמת השמאל הישראלי: "אין פתרון צבאי לטרור אלא רק פתרון מדיני". שלא בטובתו קיבל את התואר "רמטכ"ל האינתיפאדה". יעברו 15 שנה עד שצה"ל יוכיח שיש פתרון צבאי לטרור, אם רק דורשים ממנו ומאפשרים לו לעשות זאת.
בינואר 1991, לקראת סוף כהונתו, פרצה מלחמת המפרץ. למרות שצה"ל לא התערב בלחימה, היה עליו להתמודד עם התקפות טילי הסקאד העיראקיים על העורף האזרחי, ועם האיום האפשרי של הפעלת נשק לא קונבנציונלי על ידי עיראק נגד מדינת ישראל. למרות שצה"ל הכין עצמו היטב להשתתפות פעילה בכל התרחישים האפשריים, הוחלט משיקולים אסטרטגיים לא להגיב על התקפת הטילים העיראקיים.
אחרי שסיים את שירותו בצה"ל כרמטכ"ל באפריל 1991, מונה ליושב ראש מועצת המנהלים של התעשייה הצבאית (תע"ש). הוא כיהן בתפקיד כשלוש שנים, עד שפוטר בידי מי שנחשב לפטרונו ומקורבו, שר הביטחון יצחק רבין. היו אלו הפיטורים המעליבים ביותר בתולדות המינהל הישראלי: שומרון קיבל את הודעת הפיטורין בפקס. מאז לא סלח לרבין עד יומו האחרון.
"הסכם אוסלו פוגע בביטחון גם בתוך הקו-הירוק"
הסכם אוסלו ב' היה הגורם שהביאו לניסיון בפוליטיקה. הוא חזה כבר אז את כל חסרונותיו. "ההיערכות מחדש של צה"ל תוריד את רמת הביטחון לתושבים, גם בתוך יו"ש וגם בתוך הקו הירוק" - אמר באחת משיחותינו, והוא הסביר: "סיכול טרור נעשה בחלקו בשלב הביצוע או בדרך לביצוע, אבל רוב הסיכול נעשה בשלב ההתארגנות. בתשתית. ואם נצא מערי יו"ש נאבד את האחיזה שלנו בשטח". כששאלתי אותו אם יש כאן פגיעה במודיעין השיב שומרון: "בוודאי. בוודאי. בלי ספק".
שומרון קרא לעצור את הסדרי הביניים ולעבור ישר לדיון על הסדר הקבע. "אז יעלו הבעיות שהפלשתינים לא יעלו עכשיו, כי בינתיים הם רק מקבלים ולכן לא יעלו אותם. אני מדבר על זכות השיבה לא רק ליו"ש גם למקומות בתוך הקו-הירוק. וגם את נושא ירושלים. לכן אני בעד להעלות עכשיו את כל הנושאים ולעבור עכשיו לדיון על הסדר הקבע, ולא ליצור במסגרת הסדר הביניים עובדות שתשפענה אח"כ על הסדר הקבע".
בשנת 1995, כשקמה מפלגת הדרך-השלישית, הצטרף אליה בניסיון להתמודד על הנהגתה. תקופה ארוכה אכן נחשב כמנהיג המפלגה המתהווית. ללא נקיפות מצפון נאבק ביצחק רבין, ובמהלכים המדיניים שהוביל.
אלא שבתוך הדרך השלישית גילה שומרון יריב חדש מימי שירותו הצבאי – תא"ל מיל. אביגדור קהלני. שומרון, כרמטכ"ל, היה זה שמנע מקהלני את דרגת האלוף, והקצין המצטיין והזועם לא שכח זאת. למרות האווירה הקורקטית ולחיצות הידיים הפומביות בין שני האישים, מתחת לפני השטח הצליח קהלני בתחום ששומרון לא היה בקיא בו – מניפולציות פוליטיות. קהלני השתלט על הנהגת הדרך-השלישית. שומרון מצא עצמו בחוץ.
המפה של נתניהו היתה המפה שלו
אחרי רצח רבין, בבחירות 96, תמך שומרון בנתניהו בגלוי מול שמעון פרס. בפגישה בין השניים ערב בחירות 96, הציג שומרון בפני נתניהו את מפת "הדרך השלישית" אותה היתווה הוא כשעוד היה חבר באותה מפלגה, ונתניהו ענה לו: "זו בדיוק המפה שלי". לימים יגדיר נתניהו את המפה הזו כצפת "תוכנית אלון פלוס" שבה הוא תומך.
נתניהו, משיקולים פוליטיים, לא מינה את שומרון לתפקיד שר-הביטחון – תפקידו בו חשק ביותר – אך מינה אותו ראש הצוות הישראלי למשא-ומתן על הסכם חברון. אולם תפקידו זה לא יירשם כהצלחה בקריירה שלו. בעיצומו של המו"מ הוא הודח "הדחה" שקטה, לא רשמית. דן שומרון התגלה כבחור טוב במובן הטוב של המילה - וזה היה בעוכרו. יושר, תמימות, אמון ועקביות לא היו בדיוק התכונות הנדרשות למו"מ מול שועלים ערמומיים כמו הפלשתינים. הצורה בה ניווט את המו"מ נתגלתה, למרבה הצער, כלא מספיקה, שלא לומר כושלת. הרמטכ"ל דאז אמנון שחק לקח לידיו את מושכות המו"מ. שומרון היה פגוע מיחסו של נתניהו כלפיו ובבחירות 99 סירב לתמוך בנתניהו, על אף שמולו התמודד אהוד ברק, שגם יחסיו איתו היו רעועים מימי שירותם הצבאי.
קבע את כשלון חלוץ
ב-17 באוקטובר 2006 נענה דן שומרון לבקשת הרמטכ"ל, רב אלוף דן חלוץ, לחקור את התנהלות המטה הכללי בימי מלחמת לבנון השנייה.
בסוף דצמבר 2006, שעות ספורות לפני שדן חלוץ שלח לראש הממשלה את מכתב ההתפטרות שלו, הציג הרמטכ"ל לשעבר דן שומרון לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת את הדו"ח שהכין, על התנהלות המטה הכללי במלחמת לבנון השניה.
למרות מסקנתו של שומרון כי אין לדרוש מהרמטכ"ל להתפטר הרי הממצאים של שומרון היו קטלניים מבחינת חלוץ. שומרון קבע כי "מלחמת לבנון השנייה נוהלה ללא מטרה. כל הקרבות שהתנהלו היו קרבות מקומיים בלי מטרה כוללת". הוא ציין ש"אפילו כאשר ראש הממשלה הינחה את הצבא לפעול לשחרור הצפון מאש הקטיושות - צה"ל לא הטמיע את ההנחיה במטרות המלחמה. הצבא לא תירגם לכדי פעולה צבאית את הנחיית ראש הממשלה להפסיק את ירי הרקטות על ישראל במהלך המלחמה".
דן שומרון קבע כי חלק מהכישלון נבע מהגיוס האיטי והמאוחר של אוגדות המילואים תוך כדי המלחמה. בנוסף היה בעיית הזיהוי המאוחר במטכ"ל כי מדובר במלחמה של ממש ולא במבצע רחב היקף. שומרון גם הזכיר את שינויי המשימות התכופים לכוחות, ואת ההתמודדות הבעייתית עם איום הקטיושות קצרות הטווח, שהמשיכו לפגוע ביישובי הצפון עד יום הלחימה האחרון. הוא הוסיף שהמטכ"ל היה צריך לפעול באופן מסודר יותר בזמן המלחמה, על פי נהלים שהיו נהוגים בצה"ל בעבר.
את הדברים האלה אמר לי לא אחד מראשי מועצת יש"ע, אלא דן שומרון, הרמטכ"ל לשעבר שהלך אתמול לעולמו. זה היה בחודש יולי 1995, בעיצומו של המו"מ עם הפלשתינים על הסכם אוסלו ב'. ביקשתי להיפגש לשיחה עם דן שומרון, שקיים אז את הרומן הקצר שלו עם הפוליטיקה הישראלית באמצעות מפלגת "הדרך השלישית" כדי לשמוע את דעתו הביטחונית - רמטכ"ל לשעבר או לא? - על ההסדרים שהיו אז בגיבושם עם הפלשתינים. דבריו הפתיעו אותי. שומרון, שלא היה מעולם איש ימין, ושנים ארוכות זוהה עם השמאל הפוליטי, השמיע את השגותיו דווקא בתחום הציוני-ערכי.
קיימתי איתו באותה שנה הרבה שיחות, רובן מוקלטות. דן שומרון לא נחשב מעולם להוגה דעות מהשורה הראשונה, לא ל"נביא זעם" ולא לאיש חזון מופלג. לכן מפתיע היום לראות איך לא מעט מתחזיותיו באותו ראיון התגלו כריאליות יותר מכל שמעון פרס. "הסכם אוסלו יקשה מאד על מתן ביטחון אישי. אנו מוסרים למעשה לרשות-הפלשתינית את הביטחון האישי של אזרחי ישראל לא רק ביש"ע אלא גם בתוך הקו-הירוק" – אמר לי באותה שיחה ביולי 1995, 6 שנים לפני פרוץ מלחמת אוסלו שהוכיחה את אמיתות ניתוחו.
"בשלב זה ההיגיון הפלשתיני אומר להם לשבת בשקט, כי הם רק מקבלים" – אמר לי עוד באותו ראיון – "הם יודעים שאם הם יעשו טרור הציבור בישראל לא יקבל את זה, וייעצר התהליך שבו הם רק מקבלים. לכן יש להם סיבה להתאפק עכשיו, והם עושים את זה. ערפאת ניהל מו"מ עם החמאס והג'יהאד ודרש מהם, לטובת כל העם הפלשתיני, להפסיק את הטרור בינתיים. אח"כ יהיה סיפור חדש".
"החשש שלי הוא שהסדר הביניים ייתקע לתקופה ארוכה, בגלל העיסוק בבעיות הקשות באמת כמו ירושלים וקווי 67. באווירה כזו, כשהפלשתינים ינסו לזחול ולהגשים את תוכניתם להשתלט על כל המרחב שבין הירדן לקווי 49, יווצרו חיכוכים רבים ומוטיווציה פלשתינית גדולה יותר של טרור. בתנאים הקשים שייווצרו לאחר ההיערכות מחדש עם הסדר ביניים תקוע, המצב ביהודה ושומרון יהיה כאוס" - אמר שומרון כבר לפני 13 שנה.
הצנחן הראשון בתעלת סואץ
דן שומרון נולד בקיבוץ אשדות יעקב בשנת 1937 לטובה ואליהו שימרון – זה היה שם משפחתו המקורי. בשנת 1956 התגייס לצה"ל, לצנחנים. הוא השתתף בפעולות התגמול ובמבצע "קדש". בשנת 1959 השתחרר מצה"ל וחזר לקיבוץ.
בשנת 1962 חזר דן שומרון לצבא כמ"פ. כסמג"ד וממלא מקום מג"ד בצנחנים פיקד על פעולות מבצעיות שונות. בשנת 1966 יצא להכשרה בפו"ם.
במהלך מלחמת ששת הימים שימש מפקד צוות קרבי ממוכן בסיני. הוא עמד בראש כוח סיור באוגדת האלוף טל שהגיע ראשון לתעלת סואץ ביומה הרביעי של המלחמה. כך היה לצנחן הראשון של צה"ל בתעלת סואץ. על הצטיינותו במלחמה הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל, שהומר אח"כ בעיטור המופת.
ביולי 1967 מונה למג"ד בצנחנים ובשנת 1968 הועלה לדרגת סא"ל. במהלך מלחמת ההתשה והמרדפים פיקד על גדוד צנחנים בבקעת-הירדן ובגזרת תעלת סואץ, פיקד על פשיטות בשטח אויב ועל מרדפים רבים. לאחר מילוי תפקיד בכיר במטכ"ל ביצע הסבה לשריון ומונה למח"ט שריון.
במלחמת יום הכיפורים היה מפקד חטיבה 401, חטיבת שריון סדירה אשר נטלה חלק פעיל ומרכזי בקרבות הבלימה בגיזרה הדרומית של תעלת סואץ, צלחה את התעלה ולחמה ממערב לה, השלימה את כיתור הארמייה השלישית מדרום לנמל "עדבייה". מחליפו בפיקוד על החטיבה אחרי המלחמה היה אהוד ברק, זה שיחליפו 18 שנים אח"כ בתפקיד הרמטכ"ל. בשנת 1974 חזר דן שומרון לחי"ר ומונה לקצין חי"ר וצנחנים ראשי.
בתפקיד זה פיקד על המבצע המפורסם שהביא לו את עיקר תהילתו. ב-4 ביולי 1976 פיקד על מבצע "יונתן" ("כדור הרעם") לחילוץ ישראלים נוסעי מטוס "אייר פרנס" שנחטפו לאנטבה שבאוגנדה ושימשו כבני ערובה. המבצע ההירואי שימש השראה אפילו לתעשיית הקולנוע. בסרט הישראלי על המבצע שיחק את תפקידו אריק לביא ז"ל, ובסרט שנעשה על המבצע בארה"ב שיחק את תפקידו – צ'רלס ברונסון.
בשנת 1976 חזר תא"ל דן שומרון לשריון ומונה למפקד אוגדת שריון סדירה בסיני אוגדה 162. אוגדה זו איגדה בתוכה את קורסי הפיקוד של השריון. בשנת 1978 לאחר שה שלים את לימודיו באוניברסיטת ת"א, נתמנה לאלוף פיקוד הדרום. באותה שנה נחתם הסכם קמפ-דיוויד עם מצרים, ושומרון היה הראשון שפיקד על תחילת הנסיגות של צה"ל בסיני כפי שהתחייב מהסכם השלום עם מצרים. במסגרת זו עסק בפינוי גן-הירק של מושב נאות-סיני, העימות הראשון של מתיישבים עם צה"ל. כשהושלמה הנסיגה בסיני בשנת 1982 וחבל ימית נהרס כבר שימש חיים ארז כאלוף פיקוד הדרום. מדן שומרון נחסך הצורך לפקד על עקירת יישובים.
העדיף לוותר על הניצחון באינתיפאדה
בספטמבר 1983 נתמנה שומרון למפקדה הראשון של מפקדת חילות השדה (מפח"ש). בתפקיד זה עסק בגיבוש תורת הלחימה והארגון של חילות השדה ופעולתם בקרב המשולב ביבשה. בשנת 1985 מונה לסגן הרמטכ"ל ועסק בשינוי היערכות צה"ל עם היציאה מלבנון והתאמת פעילות הצבא למסגרות התקציב המצומצמות.
כששר הביטחון יצחק רבין ז"ל היה צריך לבחור רמטכ"ל בסוף שנת 1986, הוא התלבט בין אהוד ברק, אמיר דרורי ודן שומרון, כל אחד אישיות בפני עצמה. שומרון נבחר, ובאותן שנים נחשב כמקורב ביותר לרבין. המשך יחסיהם 10 שנים אח"כ היה שונה לחלוטין.
באפריל 1987 מונה שומרון לרמטכ"ל ה-13 של צה"ל. בארבע שנות כהונתו מנע צה"ל בהצלחה רבה את הטרור מהגבולות - אף אזרח לא נהרג. חלק מהפשיטות הנועזות ביותר באותה תקוה עדיין עלומות.
בדצמבר 1987 פרצה "האינתיפאדה" בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. צה"ל, בפיקודו של דן שומרון, נאלץ להתמודד עם דילמות של ניצחון מחד, תוך שמירת אופיו כצבא בעל רמת מוסר ונורמות התנהגות גבוהות המאפשרות לו להיות מרכיב חשוב בהסכמה הלאומית. שומרון, בגיבוי מלא של שר-הביטחון יצחק רבין, העדיף לוותר על הניצחון. שומרון טבע את המשפט שהפך לסיסמת השמאל הישראלי: "אין פתרון צבאי לטרור אלא רק פתרון מדיני". שלא בטובתו קיבל את התואר "רמטכ"ל האינתיפאדה". יעברו 15 שנה עד שצה"ל יוכיח שיש פתרון צבאי לטרור, אם רק דורשים ממנו ומאפשרים לו לעשות זאת.
בינואר 1991, לקראת סוף כהונתו, פרצה מלחמת המפרץ. למרות שצה"ל לא התערב בלחימה, היה עליו להתמודד עם התקפות טילי הסקאד העיראקיים על העורף האזרחי, ועם האיום האפשרי של הפעלת נשק לא קונבנציונלי על ידי עיראק נגד מדינת ישראל. למרות שצה"ל הכין עצמו היטב להשתתפות פעילה בכל התרחישים האפשריים, הוחלט משיקולים אסטרטגיים לא להגיב על התקפת הטילים העיראקיים.
אחרי שסיים את שירותו בצה"ל כרמטכ"ל באפריל 1991, מונה ליושב ראש מועצת המנהלים של התעשייה הצבאית (תע"ש). הוא כיהן בתפקיד כשלוש שנים, עד שפוטר בידי מי שנחשב לפטרונו ומקורבו, שר הביטחון יצחק רבין. היו אלו הפיטורים המעליבים ביותר בתולדות המינהל הישראלי: שומרון קיבל את הודעת הפיטורין בפקס. מאז לא סלח לרבין עד יומו האחרון.
"הסכם אוסלו פוגע בביטחון גם בתוך הקו-הירוק"
הסכם אוסלו ב' היה הגורם שהביאו לניסיון בפוליטיקה. הוא חזה כבר אז את כל חסרונותיו. "ההיערכות מחדש של צה"ל תוריד את רמת הביטחון לתושבים, גם בתוך יו"ש וגם בתוך הקו הירוק" - אמר באחת משיחותינו, והוא הסביר: "סיכול טרור נעשה בחלקו בשלב הביצוע או בדרך לביצוע, אבל רוב הסיכול נעשה בשלב ההתארגנות. בתשתית. ואם נצא מערי יו"ש נאבד את האחיזה שלנו בשטח". כששאלתי אותו אם יש כאן פגיעה במודיעין השיב שומרון: "בוודאי. בוודאי. בלי ספק".
שומרון קרא לעצור את הסדרי הביניים ולעבור ישר לדיון על הסדר הקבע. "אז יעלו הבעיות שהפלשתינים לא יעלו עכשיו, כי בינתיים הם רק מקבלים ולכן לא יעלו אותם. אני מדבר על זכות השיבה לא רק ליו"ש גם למקומות בתוך הקו-הירוק. וגם את נושא ירושלים. לכן אני בעד להעלות עכשיו את כל הנושאים ולעבור עכשיו לדיון על הסדר הקבע, ולא ליצור במסגרת הסדר הביניים עובדות שתשפענה אח"כ על הסדר הקבע".
בשנת 1995, כשקמה מפלגת הדרך-השלישית, הצטרף אליה בניסיון להתמודד על הנהגתה. תקופה ארוכה אכן נחשב כמנהיג המפלגה המתהווית. ללא נקיפות מצפון נאבק ביצחק רבין, ובמהלכים המדיניים שהוביל.
אלא שבתוך הדרך השלישית גילה שומרון יריב חדש מימי שירותו הצבאי – תא"ל מיל. אביגדור קהלני. שומרון, כרמטכ"ל, היה זה שמנע מקהלני את דרגת האלוף, והקצין המצטיין והזועם לא שכח זאת. למרות האווירה הקורקטית ולחיצות הידיים הפומביות בין שני האישים, מתחת לפני השטח הצליח קהלני בתחום ששומרון לא היה בקיא בו – מניפולציות פוליטיות. קהלני השתלט על הנהגת הדרך-השלישית. שומרון מצא עצמו בחוץ.
המפה של נתניהו היתה המפה שלו
אחרי רצח רבין, בבחירות 96, תמך שומרון בנתניהו בגלוי מול שמעון פרס. בפגישה בין השניים ערב בחירות 96, הציג שומרון בפני נתניהו את מפת "הדרך השלישית" אותה היתווה הוא כשעוד היה חבר באותה מפלגה, ונתניהו ענה לו: "זו בדיוק המפה שלי". לימים יגדיר נתניהו את המפה הזו כצפת "תוכנית אלון פלוס" שבה הוא תומך.
נתניהו, משיקולים פוליטיים, לא מינה את שומרון לתפקיד שר-הביטחון – תפקידו בו חשק ביותר – אך מינה אותו ראש הצוות הישראלי למשא-ומתן על הסכם חברון. אולם תפקידו זה לא יירשם כהצלחה בקריירה שלו. בעיצומו של המו"מ הוא הודח "הדחה" שקטה, לא רשמית. דן שומרון התגלה כבחור טוב במובן הטוב של המילה - וזה היה בעוכרו. יושר, תמימות, אמון ועקביות לא היו בדיוק התכונות הנדרשות למו"מ מול שועלים ערמומיים כמו הפלשתינים. הצורה בה ניווט את המו"מ נתגלתה, למרבה הצער, כלא מספיקה, שלא לומר כושלת. הרמטכ"ל דאז אמנון שחק לקח לידיו את מושכות המו"מ. שומרון היה פגוע מיחסו של נתניהו כלפיו ובבחירות 99 סירב לתמוך בנתניהו, על אף שמולו התמודד אהוד ברק, שגם יחסיו איתו היו רעועים מימי שירותם הצבאי.
קבע את כשלון חלוץ
ב-17 באוקטובר 2006 נענה דן שומרון לבקשת הרמטכ"ל, רב אלוף דן חלוץ, לחקור את התנהלות המטה הכללי בימי מלחמת לבנון השנייה.
בסוף דצמבר 2006, שעות ספורות לפני שדן חלוץ שלח לראש הממשלה את מכתב ההתפטרות שלו, הציג הרמטכ"ל לשעבר דן שומרון לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת את הדו"ח שהכין, על התנהלות המטה הכללי במלחמת לבנון השניה.
למרות מסקנתו של שומרון כי אין לדרוש מהרמטכ"ל להתפטר הרי הממצאים של שומרון היו קטלניים מבחינת חלוץ. שומרון קבע כי "מלחמת לבנון השנייה נוהלה ללא מטרה. כל הקרבות שהתנהלו היו קרבות מקומיים בלי מטרה כוללת". הוא ציין ש"אפילו כאשר ראש הממשלה הינחה את הצבא לפעול לשחרור הצפון מאש הקטיושות - צה"ל לא הטמיע את ההנחיה במטרות המלחמה. הצבא לא תירגם לכדי פעולה צבאית את הנחיית ראש הממשלה להפסיק את ירי הרקטות על ישראל במהלך המלחמה".
דן שומרון קבע כי חלק מהכישלון נבע מהגיוס האיטי והמאוחר של אוגדות המילואים תוך כדי המלחמה. בנוסף היה בעיית הזיהוי המאוחר במטכ"ל כי מדובר במלחמה של ממש ולא במבצע רחב היקף. שומרון גם הזכיר את שינויי המשימות התכופים לכוחות, ואת ההתמודדות הבעייתית עם איום הקטיושות קצרות הטווח, שהמשיכו לפגוע ביישובי הצפון עד יום הלחימה האחרון. הוא הוסיף שהמטכ"ל היה צריך לפעול באופן מסודר יותר בזמן המלחמה, על פי נהלים שהיו נהוגים בצה"ל בעבר.