בימים אלו חל יום הזכרון ה-12 של האדמו"ר פנחס מנחם אלתר מגור, מחבר הספר "פני מנחם", שנודע באהבתו לארץ ישראל ובהתנגדותו להסכמי מסירת חלקיה, "ההלכה היהודית לא מכירה שום קו ירוק, אין דבר כזה", אמר.
הרב פינחס אלתר היה בן הזקונים של רבי אברהם מרדכי אלתר, בעל האמרי אמת, מנישואיו השניים. בצעירותו נחשב כעילוי, ובצעירותו מונה לראשות ישיבת שפת אמת, על ידי אחיו רבי ישראל אלתר, בעל ה"בית ישראל" שהיה אז האדמו"ר מגור, שאף הגיע במיוחד לשיעור הראשון אותו מסר בפני הבחורים.
בתקופת כהונתו כראש הישיבה, מסופר כי הישיבה הגיעה לפסגות חדשות. הבחורים העריצוהו והתייעצו עמו בכל פרט בחייהם, היה חבר נשיאות מועצת גדולי התורה ויו"ר אגודת ישראל עוד טרם הוכתר לאדמו"ר.
בשנת תש"ן ביקר האדמו"ר ביישוב בית-אל, על רקע הדיבורים על מסירת שטחי ארץ ישראל לערביים, בשיעור שמסר בישיבה במקום פרש את משנתו השוללת מסירה של חלקים מארץ ישראל: "המקום הזה הוא נפלא", פתח הרב: "חז"ל אמרו אין תורה כתורת ארץ-ישראל. ארץ ישראל מוחזקת לנו מאבותינו. וברור שהחלק הזה של שבט בנימין, הוא חלק ששייך לעם ישראל, כמו חלקי ארץ-ישראל. ההלכה היהודית לא מכירה שום קו ירוק, אין דבר כזה".
"מה שכן יש בתורה, וכל יהודי חייב מן התורה - מצות-עשה דאורייתא - לשנן את זה בלילה וביום: קבלת עול מלכות שמים, "שמע ישראל", "ואהבת", וגם "והיה אם שמוע". וארץ-ישראל מובטחת לנו בכל התנאים. אין עם בהסטוריה שאלפיים שנה היה בגלות, בכל מיני גלגולים, ולא התטשטשה דמותו. יש כאלה [אומות] שלגמרי התערבבו"...
"וכאן יש לנו טאבו. אבל יש אזהרה בטאבו, יש משכנתא: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם", אז לא יועיל שום נשק בעולם... כמו שישראל התחילו לכבוש חלק חשוב מארץ-ישראל בשנת תש"ח, לא היה בידיהם כמעט כל כלי זין, כך לא יועיל כל נשק, אם לא נהיה צמוד לתורה. זו אמונה שיהודי חייב לשנן את עצמו, בערב ובבוקר, כל יום, מן התורה"...
"כל הגזירה של הגלות וחורבן הבית נגרם... לא שאנחנו לא חזקים מספיק להלחם... אלא כי הקנין שלנו בארץ-ישראל זה לא בכח הנשק אלא בכח האמונה, אנחנו חייבים לשמור על נפשינו, מותר לנו לצאת בשבת עם רובים, וחיילים, אבל אנחנו צריכים לדעת שהחיזוק לזה נותנת התורה והאמונה"...
"אני מקווה שכבר בעז"ה לא תהיה גלות שלישית, וכל שטח שבידינו ישאר בידינו, אז חיזקו ואימצו, ושום דבר לא יתבצע, עם ישראל לא יוותר על תורתו, אז ממילא גם ארצו תשאר לתמיד".
הרב זלמן מלמד הוסיף ואמר לערוץ 7, כי בביקור שערכו אצל האדמו"ר בתקופת הסכמי אוסלו, סיפר להם האדמו"ר כי רב אחד שלא החזיק מארץ ישראל (כנראה כוונתו הייתה לאחד מאדמו"רי החסידות הידועה בהתנגדותה לציונות ולעלייה לארץ), לעומת זאת אביו, בעל ה"אמרי אמת" שאהב את ארץ ישראל, זכה להקבר בתוך ירושלים עצמה, בתקופת המצור בשנת תש"ח.
והוסיף וסיפר על היישוב בית אל, שכשהיה קטן שאל את אביו כשלמד על סולם יעקב שחלם עליו בבת אל, איך הסולם נשען על השמים. והשיב לו בעל ה"אמרי אמת", כי הסולם היה יותר רוחני מהשמים, וכך יכול היה "להישען" עליהם והמלאכים היו יותר רוחניים מהסולם, וכך יכלו לעלות ולרדת בו.
בעיתון "המודיע" שהקדיש לזכרו חלק מרכזי ספד לו אחד החסידים: "נדיר למצוא שילוב מופלא כזה שישכון בנפש אדם אחד: ראשו מגיע השמימה, ויחד עם זה רגליו מוצבות ארצה, לסייע לכל מבקש".
בשנת תשנ"ב נתמנה לתפקיד האדמו"ר מגור, תפקיד בו כיהן שלוש וחצי שנים עד פטירתו בפתאומיות לאחר שערך את שולחנו במוצאי חג הפורים, ליל ט"ז באדר תשנ"ו.
הראל כהן סייע בהכנה הכתבה.