ד"ר אודי לבל, איש מכללת ספיר, שוחח ביומן הצהרים של ערוץ 7 על הלבטים בחברה הישראלית לנוכח תחושת הצורך במתקפה צבאית ברצועת עזה מחד, אך מאידך, חוסר המוכנות לשלם מחיר כואב וכבד על מתקפה כזו.
"בחברה הישראלית יש רצון עז בהכרעה, רצון עז לפעולה ולקיחת גורלנו בידנו. אך מצד שני יש אורך רוח קצר לאבידות, לחללים ולכישלונות מבצעיים של הצבא. אנחנו במצב מקביל של קריאה לקרב והיעדר אורך רוח לעלויות", אומר לבל.
לדבריו החברה הישראלית מצויה במורכבות המחשבתית הזו מאז מלחמת לבנון, ומורכבות זו והיעדר המוכנות של החברה בישראל למחיר כבד הובילה לנסיגה מלבנון "ארבע אמהות העלו את השכול הצבאי. לעומת זאת השיח לא העלה את המחיר האזרחי שנמנע בזכות הנוכחות הצה"לית בלבנון".
ד"ר לבל, שחקר את הנושא לעומקו מספר, כי מאחורי ההתנהגות התמוהה של החברה הישראלית עומדות סיבות פסיכולוגיות שונות ואלה גרמו לשיבוש התפיסה שאמורה הייתה להפנים כי לכאורה חיילים נועדו להילחם ולהקריב. לעומת זאת דווקא מות חיילים אינו מתקבל על ידי החברה בישראל, בעוד פגיעה באזרחים מתקבלת בקלות רבה יותר באופן יחסי. להערכתו מאחורי התחושות הללו עומד היחס הבסיסי אל חיילי צה"ל כאל "החיילים של כולנו".
לדבריו עמדות אלה גרמו לציבור בישראל לשכוח את החובה לעמוד על גאוותנו הלאומית. "ירי לא פוגע רק בסטודנט אלא בריבונות הישראלית. אין אצלנו את ההבנה הקיימת בארצות הברית של הפגיעה בכבוד הלאומי ולא מדובר רק באיום אישי".
עם זאת סבור ד"ר לבל כי הציבור בישראל רוצה להשתחרר מהסירוס אליו הוכנס, בין אם סיבתו היא הלחץ האמריקאי, עמדות בית המשפט העליון או השיח הפוסט ציוני. "פעולה יכולה לתת תחושה של נטילת החוק לידינו, אבל כיום יותר קל לשלוח חיילים להיהרג מאשר לנתק חשמל מעזה".