כשאנחנו פוגשים אותם ברחוב הם לעיתים מעוררים אצלנו תחושות קשות ורחמים, מי מאיתנו חשב שהם יהוו מקור השראה אמנותי...
תערוכת "שירת הקבצנים" מבקשת להתמקד בעיצובה האמנותי של דמות ארכיטיפית, החורגת מהוויית שוליים אומללה. תערוכה "ירושלמית" מכל בחינה, שהקשריה חורגים אל מרחבים מיתולוגיים שמחוץ למקום ולזמן. דמות הקבצן הירושלמי, עוצבה לא אחת באמנות הירושלמית כדמותו של "אחר" הנמצא בזיקה לעולם אחר, מעל ומעבר.
אמני התערוכה, ובמרכזם גדולי האמנים הירושלמיים בני העלייה האוסטרו-גרמנית משנות העשרים והשלושים – אנה טיכו, ליאופולד קראקוור, יעקב שטיינהרדט ואחרים, מציגים בפנינו טיפוסים אקזוטיים מקומיים הנעים בין ריאליזם של אומללות ועוני (הרמן שטרוק), דרך אקספרסיוניזם של מסתורין ומגיה (מירון סימה) ועד לגרוטסקה של נציגי ה"סיטרא אחרא" (יעקב פינס). מיצגי התערוכה מתמקדים כמעט כולם בין שנות העשרים לשנות החמישים של המאה הקודמת, מרביתם רישומים וחיתוכי-עץ, ובהם גם קבצניהם של מאיר גור-אריה, משה קסטל, שלום רייזר, דוד רקיע ואבא פניכל. גיבוי מצד הצילום מעניקים הצלמים מיכה בר-עם, עליזה אורבך וראובן מילון, שצילומי קבצנים שלהם פותחים את התערוכה.
יצוין כי את התערוכה שתיפתח ביום שני, 17 במרץ, י' באדר א', ותוצג כשלושה חודשים, אוצר: גדעון עפרת. במאמר הפותח את קטלוג התערוכה כתב עפרת: "מוטיב הקבצנות היהודית מוכר עוד מימי התקופה הרומית, בה נמצאו לא מעט עניים יהודיים ברומי. בהתייחסו לעובדה היסטורית זו, כתב ההיסטוריון, מנחם שטרן: "כבר המשורר הרומי מרטיאליס במאה הראשונה לפני הספירה מדבר על 'היהודי המתחנך על ידי אמו לבקש נדבות.. ועולים עליו בהרבה יובֶנאליס ורבים אחרים". עדיין בעת החדשה רווח מאד זיהוי קבצנות עם יהודים, וכפי שציין עמוס אילון: עוד ב- 1898 קובע שר החוץ הגרמני בילוב בתגובה לתוכניות הרצל כי "קבצנים (שנוררים) אינם מסוגלים לכונן מדינה...." לא אחת, אימצו יהודים לעצמם את הדימוי הקבצני האנטישמי הזה. וכך, חיים נחמן ביאליק כתב בזעם בשירו, "בעיר ההריגה": "...וכאשר שנוררתם תשנוררו". וגם: "לבית הקברות, קבצנים, וחפרתם עצמות אבותיכם".
התערוכה "שירת הקבצנים" תתקיים בבית אבי חי, רח' המלך ג'ורג' 44, ירושלים. הכניסה לתערוכה ללא תשלום, בימים א-ה, בין השעות: 10:00 – 19:00 .