ביום ג\' השבוע נחקרה יו\"ר סיעת מרצ ח\"כ זהבה גלאון במשך 13 שעות ביחידה הארצית לחקירות הונאה בבת ים. החשדות שהועלו כנגדה: מעורבות לאי סדרים ב\"מרכז הבינלאומי לשלום\".
\"המרכז הבינלאומי לשלום\" הוקם בעקבות חתימת \"הסכם אוסלו\" עם אש\"ף, במטרה לקדם פרוייקטים בינלאומיים במזרח התיכון. מטרותיו המוצהרות היו לקיים מפגשים בין ישראלים לפלשתינים, וקידום \"תהליך השלום\" במזרח התיכון.
להנהלת המרכז מונו שורה של אנשי שמאל בכירים כאפרים סנה, שלמה בן-עמי, יעל דיין, האשם מחמיד, ענת מאור, נעמי חזן, זהבה גלאון, חיים אסא ועוד.
גלאון נחקרה בין היתר בחשד כי משכה 180 אלף ש\"ח מהמרכז בצורת שכר ללא אישור מוסדות המרכז כדרוש. גם הכספים שנמשכו הוזרמו אל המרכז באופן המעורר שאלות. היא נחקרה בחשד לסחיטת המנכ\"ל עפר בורנשטיין, בנסיון לשבש הליכי חקירה, בתלונה על עדות כוזבת בבית המשפט ועוד. כך כותב העיתונאי יואב יצחק.
יצחק חושף בפרשייה זו גם את המעשים הנחקרים על ידי המשטרה, אך גם את התנהלותה של התקשורת עם גלאון המשתייכת לשמאל הקיצוני ונחשבת ל\"יקירת תקשורת\". יצחק מציין כי את חקירתה של גלאון, הנמשכת כבר שנה וחצי, אופף שקט. עד לחקירתה ביום ג\' לא נלווה לעניין הד תקשורתי, כמצופה ממצב שבו איש ציבור כיו\"ר סיעת מרצ וחבר כנסת, נחקר תחת אזהרה, כותב יצחק. הסיבה לשקט התקשורתי היא היותה כאמור \"יקירת התקשורת\" אך גם משום שיש לה קשרים מיוחדים עם העיתון \"ידיעות אחרונות\". יצחק טוען כי ח\"כ גלאון פעלה לטובת האינטרסים של \"ידיעות אחרונות\" תוך ניצול מעמדה בכנסת לרעה. היא ניסתה, לדבריו, להוביל חקיקה שתמנע מעופר נמרודי להחזיק שליטה בעיתון \"מעריב, מתחרהו העיקרי של עיתון \"ידיעות אחרונות\". היא אף סייעה בחשיפת פרשת יצחק מרדכי ל\"ידיעות אחרונות\". לכן, אומר יצחק, עד עתה הם שתקו, ומעתה משנחקרה הם עסוקים בלייפות את מעשיה ולהציגם אחרת מהמציאות. יתירה מכך, אומר יצחק, בגיליון \"ידיעות אחרונות\" של יום שישי האחרון מפנה גילת את ה\"אצבע המאשימה\" דווקא אל המשטרה: \"ח\"כ זהבה גלאון, מהבודדים בכנסת ששלטון החוק עדיין יקר להם, הוזמנה השבוע ללא סיבה ממשית לחקירה במשטרה כחשודה במרמה. לפחות במשטרה ידעו שהיא לא לקחה דבר, לא חתמה על חשבונות, לא זייפה חלילה מסמכים, ולא ניצלה מעמדה לטובת הנאה זו או אחרת. למרות זאת התעקשו להפוך אותה לקרימינלית קטנה\".
בעוד העיתונאי יואב יצחק חושף את \"קשר השתיקה\" של התקשורת בעניין גלאון, ואת מעשיה בכנסת לטובת מיטיביה, עוסק אסף זוהר בעיתון \"גלובס\", במעללי אנשי \"המרכז הבינלאומי לשלום\", שנחשפו במהלך חקירת גלאון והמנכ\"ל עפר בורנשטיין.
זוהר כותב: \"החקירה שמנהלת יחידה הארצית לחקירת אונאה בשנה וחצי האחרונות נגד \"המרכז הבינלאומי לשלום\", מסמלת אולי את עלייתו ונפילתו של תהליך השלום. אך היא בעיקר מסמלת את הצד המכוער שבו - החגיגות של אנשי שמאל על חשבון כספי התרומות שקיבלו במשך שנים ממדינות האיחוד האירופי, מקרנות בינלאומיות ומתורמים פרטיים, שהאמינו בתהליך אוסלו\".
המרכז עסק במימון קוקטיילים מפוארים, נסיעות עיתונאים לחו\"ל, החזרי הוצאות לבכירים ומשפחותיהם, וארוחות רבות במסעדות יוקרה. במהלך שנות פעילותו, הוציא המרכז משלחות רבות לסמינרים ברודוס, ובקמר. סך הכל, נשלחו לחו\"ל מאות עיתונאים ופעילי שמאל, ישראלים ופלשתינים.
במהלך שנת 1996 בלבד נרשמו בהנהלת החשבונות של המרכז הוצאות עבור ארוחות במסעדות, בהיקף של 37 אלף שקל לפחות. ברשימת המוזמנים, כך מציין ה\"גלובס\", מופיעים כמעט כל בכירי השמאל הישראלי - בהם שרים בעבר ובהווה, חברי כנסת, פעילים פוליטיים, סופרים, אנשי רוח, שגרירים זרים ועוד.
עיקר פעילותו של המרכז היתה כאמור לארגן כנסים וסמינרים, וגם כשהם לא יצאו לפועל פנה המרכז לאיחוד האירופי ולקרנות נוספות ודרש את עלות \"הפקתם\" בשווי של עשרות אלפי דולרים לכנס.
אחד הכנסים שבוטלו ושעמדו במרכז חקירתה של גלאון, כך כותב \"גלובס\", היה \"כנס טבריה\" סמינר לעיתונאים ישראלים ופלשתינים, שתוכנן להיערך ב-22-20 בפברואר 1997, ובוטל. בכל זאת פנה המרכז לאיחוד האירופי, וביקש את מימונו: 44,500 דולר.
גלאון חשודה כי היתה מעורבת בבקשה למימונו.
בעקבות \"חלום השלום\" – חלום אוסלו שהתנפץ, כותב זוהר \"התייבשה גם הקופה והסתיימה החגיגה\".
\"המרכז הבינלאומי לשלום\" הוקם בעקבות חתימת \"הסכם אוסלו\" עם אש\"ף, במטרה לקדם פרוייקטים בינלאומיים במזרח התיכון. מטרותיו המוצהרות היו לקיים מפגשים בין ישראלים לפלשתינים, וקידום \"תהליך השלום\" במזרח התיכון.
להנהלת המרכז מונו שורה של אנשי שמאל בכירים כאפרים סנה, שלמה בן-עמי, יעל דיין, האשם מחמיד, ענת מאור, נעמי חזן, זהבה גלאון, חיים אסא ועוד.
גלאון נחקרה בין היתר בחשד כי משכה 180 אלף ש\"ח מהמרכז בצורת שכר ללא אישור מוסדות המרכז כדרוש. גם הכספים שנמשכו הוזרמו אל המרכז באופן המעורר שאלות. היא נחקרה בחשד לסחיטת המנכ\"ל עפר בורנשטיין, בנסיון לשבש הליכי חקירה, בתלונה על עדות כוזבת בבית המשפט ועוד. כך כותב העיתונאי יואב יצחק.
יצחק חושף בפרשייה זו גם את המעשים הנחקרים על ידי המשטרה, אך גם את התנהלותה של התקשורת עם גלאון המשתייכת לשמאל הקיצוני ונחשבת ל\"יקירת תקשורת\". יצחק מציין כי את חקירתה של גלאון, הנמשכת כבר שנה וחצי, אופף שקט. עד לחקירתה ביום ג\' לא נלווה לעניין הד תקשורתי, כמצופה ממצב שבו איש ציבור כיו\"ר סיעת מרצ וחבר כנסת, נחקר תחת אזהרה, כותב יצחק. הסיבה לשקט התקשורתי היא היותה כאמור \"יקירת התקשורת\" אך גם משום שיש לה קשרים מיוחדים עם העיתון \"ידיעות אחרונות\". יצחק טוען כי ח\"כ גלאון פעלה לטובת האינטרסים של \"ידיעות אחרונות\" תוך ניצול מעמדה בכנסת לרעה. היא ניסתה, לדבריו, להוביל חקיקה שתמנע מעופר נמרודי להחזיק שליטה בעיתון \"מעריב, מתחרהו העיקרי של עיתון \"ידיעות אחרונות\". היא אף סייעה בחשיפת פרשת יצחק מרדכי ל\"ידיעות אחרונות\". לכן, אומר יצחק, עד עתה הם שתקו, ומעתה משנחקרה הם עסוקים בלייפות את מעשיה ולהציגם אחרת מהמציאות. יתירה מכך, אומר יצחק, בגיליון \"ידיעות אחרונות\" של יום שישי האחרון מפנה גילת את ה\"אצבע המאשימה\" דווקא אל המשטרה: \"ח\"כ זהבה גלאון, מהבודדים בכנסת ששלטון החוק עדיין יקר להם, הוזמנה השבוע ללא סיבה ממשית לחקירה במשטרה כחשודה במרמה. לפחות במשטרה ידעו שהיא לא לקחה דבר, לא חתמה על חשבונות, לא זייפה חלילה מסמכים, ולא ניצלה מעמדה לטובת הנאה זו או אחרת. למרות זאת התעקשו להפוך אותה לקרימינלית קטנה\".
בעוד העיתונאי יואב יצחק חושף את \"קשר השתיקה\" של התקשורת בעניין גלאון, ואת מעשיה בכנסת לטובת מיטיביה, עוסק אסף זוהר בעיתון \"גלובס\", במעללי אנשי \"המרכז הבינלאומי לשלום\", שנחשפו במהלך חקירת גלאון והמנכ\"ל עפר בורנשטיין.
זוהר כותב: \"החקירה שמנהלת יחידה הארצית לחקירת אונאה בשנה וחצי האחרונות נגד \"המרכז הבינלאומי לשלום\", מסמלת אולי את עלייתו ונפילתו של תהליך השלום. אך היא בעיקר מסמלת את הצד המכוער שבו - החגיגות של אנשי שמאל על חשבון כספי התרומות שקיבלו במשך שנים ממדינות האיחוד האירופי, מקרנות בינלאומיות ומתורמים פרטיים, שהאמינו בתהליך אוסלו\".
המרכז עסק במימון קוקטיילים מפוארים, נסיעות עיתונאים לחו\"ל, החזרי הוצאות לבכירים ומשפחותיהם, וארוחות רבות במסעדות יוקרה. במהלך שנות פעילותו, הוציא המרכז משלחות רבות לסמינרים ברודוס, ובקמר. סך הכל, נשלחו לחו\"ל מאות עיתונאים ופעילי שמאל, ישראלים ופלשתינים.
במהלך שנת 1996 בלבד נרשמו בהנהלת החשבונות של המרכז הוצאות עבור ארוחות במסעדות, בהיקף של 37 אלף שקל לפחות. ברשימת המוזמנים, כך מציין ה\"גלובס\", מופיעים כמעט כל בכירי השמאל הישראלי - בהם שרים בעבר ובהווה, חברי כנסת, פעילים פוליטיים, סופרים, אנשי רוח, שגרירים זרים ועוד.
עיקר פעילותו של המרכז היתה כאמור לארגן כנסים וסמינרים, וגם כשהם לא יצאו לפועל פנה המרכז לאיחוד האירופי ולקרנות נוספות ודרש את עלות \"הפקתם\" בשווי של עשרות אלפי דולרים לכנס.
אחד הכנסים שבוטלו ושעמדו במרכז חקירתה של גלאון, כך כותב \"גלובס\", היה \"כנס טבריה\" סמינר לעיתונאים ישראלים ופלשתינים, שתוכנן להיערך ב-22-20 בפברואר 1997, ובוטל. בכל זאת פנה המרכז לאיחוד האירופי, וביקש את מימונו: 44,500 דולר.
גלאון חשודה כי היתה מעורבת בבקשה למימונו.
בעקבות \"חלום השלום\" – חלום אוסלו שהתנפץ, כותב זוהר \"התייבשה גם הקופה והסתיימה החגיגה\".