בשנת 2006 נערך מחקר ב-22 מדינות במטרה לבחון את שילובם של מחשבים ותקשורת בתהליכי ההוראה בבית-הספר. מתאמי המחקר בישראל היו פרופ' דוד מיודוסר ופרופ' רפי נחמיאס מבית-הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב.
ממצאי המחקר מראים כי מנהלי בתי הספר מאמינים בחשיבות השימוש בתקשוב: שיעור מנהלי בתי-הספר בישראל שהצביעו על קיומן של פדגוגיות חדשניות בבית-ספרם ב"מידה רבה" הינו פי שניים בהשוואה למחקר משנת 1998 – כ 30% בממוצע. עליה זו משקפת שינוי דרמטי בחשיבות שמייחסים מנהלים להטמעת פדגוגיה חדשנית בבתי-הספר.
מנהלי בתי-הספר בישראל מייחסים חשיבות רבה לשימוש בתקשוב כאמצעי להכנת התלמידים לעולם העבודה (53%) בהשוואה לממוצע הבינלאומי, בפער של כ-15% לטובת המנהלים בישראל. המנהלים בישראל יחסו ערך גבוה לתקשוב כאמצעי לתרגול מיומנויות והליכים (58%).
מעל 70% מהמנהלים ציינו בעדיפות גבוהה את הצורך להגדיל את כמות המחשבים המחוברים לאינטרנט וכמעט 60% מהמנהלים ציינו בעדיפות גבוהה את הצורך להקטין את מספר התלמידים לכל מחשב בבתי הספר (להגדיל את מספר המחשבים בבית הספר).
תשתיות תקשוב
כמו כן עולה מהמחקר כי מאז 1998 חל שיפור בתשתיות המחשוב והתקשורת בבתי ספר בישראל אך היחס בין מספר התלמידים למספר המחשבים לא ירד, ורמת התשתית עדיין טעונה שיפור: במדינת ישראל חלה עליה מ-85% של בתי-ספר שבהם יש מחשבים המשמשים את התלמידים למטרות הוראה ולמידה, ל-96%. מתוך המחשבים הללו, 98% מהם מחוברים לאינטרנט; ואילו בשנת 1998, רק 53% מהם היו מחוברים לאינטרנט. הדבר נובע מכך שבעוד שבתוכנית המחשוב שהונהגה במשרד החינוך בשנים 1994-1998 (מכונה שלב א') לא חוברו כל המחשבים לאינטרנט, כיום מקובל לחבר את כל המחשבים הקיימים בבית-הספר לאינטרנט, לאור השיפור שחל בתחום תשתיות התקשורת.
המיקום של רוב המחשבים בבתי-הספר בישראל הוא במעבדות המחשבים; כיתות הלימוד עדיין כמעט שאינן מצוידות בתשתיות תקשוב. כמו כן התקשוב הקיים ברוב בתי-הספר בישראל כולל יישומים סטנדארטיים ותוכנות תקשורת. בשני שלישים לערך מבתי-הספר זמינים ציוד וחומרים לתרגול במעבדות. לעומת זאת, ב -7.6% מבתי-הספר בלבד ישנו לוח חכם, ורק בשמינית מהם לערך ישנם מכשירים ניידים תומכי-למידה, לדוגמה, מחשבי כף-יד; אלה מאפשרים ניצול מאפיינים מהותיים של התקשוב, בהם האפשרות ללמידה מכל מקום ובכל זמן, למידה פעילה והמחשה-הדגמה של תהליכים מופשטים, לטובת טיפוח רמות גבוהות של חשיבה. יש לציין כי רוב המנהלים הגדירו ציוד חדשני זה כלא דרוש להם.
רכזי התקשוב בבתי הספר, מדווחים כי ציוד מיושן ובלתי-מספיק להוראה (מעל 40%), חוסר בכלי תקשוב לעבודה במעבדות (מעל 40%), והעדר משאבים דיגיטאליים לצורכי הוראה ולמידה (כ-40%) הינם מכשולים שבתי-הספר נתקלים בהם בעת הגשמת המטרות הבית-ספריות באמצעות השימוש בתקשוב.
מהמחקר עולה כי מורים למתמטיקה ולמדעים בישראל ממעטים להשתמש בתקשוב יחסית לעמיתיהם בעולם. בקרב מורי המדעים בכיתות ח' בישראל, 53% השתמשו בתקשוב לצרכי הוראה; שיעור הנמוך במעט מן הממוצע העולמי. לעומת זאת, בקרב מורי המתמטיקה בכיתות ח' בישראל, רק 22% השתמשו בתקשוב לצרכי הוראה. ממצא זה ממקם את ישראל במקום הלפני אחרון מבין כלל המדינות שהשתתפו במחקר.
בדומה לישראל, ממוצע השימוש בתקשוב בקרב המורים למדעים במרבית המדינות גבוה מזה של המורים למתמטיקה. אולם הפער בין אחוז השימוש בתקשוב בקרב המורים למתמטיקה ולמדעים בישראל כה גדול, עד כי פער זה צוין במפורש בדו"ח הבינלאומי כתמוה וכמחייב בדיקה לגבי הגורמים לכך.
כשלושה רבעים מן המורים למתמטיקה ולמדעים בישראל אשר השתמשו בתקשוב סבורים כי שימוש זה הגביר את המוטיבציה של תלמידיהם ללמידה, רכישת ידע ופיתוח מיומנויות טיפול במידע, למידה עצמית ותקשורת. בכך הם דומים לעמיתיהם בעולם, אשר נתנו ציונים גבוהים מאד להשפעת התקשוב על תלמידיהם.