בעיראק, מקום שבו חטיפות, מטעני צד ואלימות בין עדתית הפכו לשגרה, הנשים – שנדרשות יום, יום לשמור על שלמות משפחותיהן – סובלות קשיים יותר מכל. ב"דרך עיניהן", מציירת ארווה דאמון, כתבת CNN בבגדד, את דיוקנן של נשים שלכולן סיפורי הישרדות יוצאי דופן המשלבים שברון לב ונחישות באחד המקומות המסוכנים בעולם היום.
חלק מהנשים השתמשו במצלמות אשר סופקו להן ע"י CNN על מנת שיוכלו לתעד את חייהן ביומיום, מאחר ולצוות הצילום עצמו היה מסוכן מדי לצלם שם. בדרך זו, מקבל הצופה תמונה אמיתית, ממש חומר גלם, של החיים במדינה רדופת אלימות ותהפוכות.
"בכמה מהמקרים פניהן של הנשים טושטשו, מחשש לחייהן. עצם העובדה שהעזו לחשוף את הסיפורים שלהן משמעותה גזר דין מוות עבורן", אמרה דאמון.
CNN היא הרשת הראשונה שהורשתה להכניס צוות צילום לתוך כלא אל-קאדהימיה מאז החלה המלחמה לפני כחמש שנים, ושינתה את חייה של סמאר, שסיפורה האישי הוא הנואש ביותר מסיפוריהן של כל האסירות האחרות. סמאר, יושבת באגף הנידונות למוות למעלה משלוש שנים. לדבריה, הורשעה בפשע שלא ביצעה, לאחר שעברה עינויים קשים עד שהודתה בביצוע 3 מעשי רצח. סמאר מספרת כי הרוצח הוא חברה לשעבר, אך הוא מעולם לא נתפס.
"אני שונה משאר האסירות. חלקן לא רוצות לדבר איתי... לא נעים להן בגלל גזר הדין שהוטל עלי", אומרת סמאר. "בימי רביעי אני לא עוצמת עין. זה היום שבו מבצעים את ההוצאות להורג. אני תמיד חרדה מפחד עד שהיום נגמר".
משפחתה של סמאר ממשיכה לנסות ולערער על פסק הדין, אך כל הניסיונות עד כה נכשלו. משמעות הדבר שסמאר תוצא להורג בסופו של דבר.
ד"ר איימן, רופאת ילדים בבית חולים, נאלצה להיפרד מבנה בן השמונה על מנת להגן עליו. רופאים בעיראק, ידועים כמי ש"יש להם כסף" ומהווים מטרה. למרות מאמציה להגן עליו, נדחף בנה הקטן בטעות לתוך מדורה בקומזיץ בבית הספר. הוא סובל עכשיו מכוויות בדרגה 3 בכל גופו.
"אין לי מושג מה יעלה בגורלו של הבן שלי", אומרת ד"ר איימן. עיראק היא חיי, המדינה שלי. אני עובדת כדי לעשות את עיראק מקום טוב יותר. וזו בדיוק הסיבה לא לברוח מפה".
נחלה, אם לילד אוטיסט בן שש ומנהלת תחנת רדיו מקומית, אולצה לזהות את שאריות גופת בעלה השרופה לאחר פיצוץ שאירע על גשר בזמן שעבר עליו עם מכוניתו, בדרכו לאסוף את הבן מבית הספר.
"חברים סיפרו לי שעשרה נהרגו וחמישה עשר נפצעו בפיצוץ בגשר ג'ארידה", מספרת נחלה. "זה לא עולה בדעתך; את תמיד חושבת שלך זה לא יקרה. זה כואב לך אבל את משוכנעת שתישארי מחוץ לסטטיסטיקה".
מכיוון שבעלה היה רופא, כששמעה על הפיגוע, הייתה בטוחה שהוא נמצא באחד מבתי החולים ומסייע בטיפול בפצועים. לאחר שחיפשה בכל בתי החולים אחריו, הגיעה לאחד מחדרי המתים בו נמצאו גופות לא מזוהות שהיו מותכות יחדיו. שם זיהתה את גופת בעלה.
"אחרי שנים של חיים משותפים, את צריכה לזהות את בעלך ע"פ רווח בין השיניים או פין מתכת בברך", מספרת נחלה. "ידעתי שאלה השיניים שלו אבל לא רציתי להאמין... זה היה רגע קשה".
"דרך עיניהן" הוא דיווח נוקב המתאר את חייהן של שמונה נשים החיות בעיראק. כולן חותרות למען עתיד טוב יותר בנחישות רבה, תוך שהן מעבירות מסר של תקווה למדינה, לעם ודורות הבאים של נשים בארצן שקולן צריך להישמע.
חלק מהנשים השתמשו במצלמות אשר סופקו להן ע"י CNN על מנת שיוכלו לתעד את חייהן ביומיום, מאחר ולצוות הצילום עצמו היה מסוכן מדי לצלם שם. בדרך זו, מקבל הצופה תמונה אמיתית, ממש חומר גלם, של החיים במדינה רדופת אלימות ותהפוכות.
"בכמה מהמקרים פניהן של הנשים טושטשו, מחשש לחייהן. עצם העובדה שהעזו לחשוף את הסיפורים שלהן משמעותה גזר דין מוות עבורן", אמרה דאמון.
CNN היא הרשת הראשונה שהורשתה להכניס צוות צילום לתוך כלא אל-קאדהימיה מאז החלה המלחמה לפני כחמש שנים, ושינתה את חייה של סמאר, שסיפורה האישי הוא הנואש ביותר מסיפוריהן של כל האסירות האחרות. סמאר, יושבת באגף הנידונות למוות למעלה משלוש שנים. לדבריה, הורשעה בפשע שלא ביצעה, לאחר שעברה עינויים קשים עד שהודתה בביצוע 3 מעשי רצח. סמאר מספרת כי הרוצח הוא חברה לשעבר, אך הוא מעולם לא נתפס.
"אני שונה משאר האסירות. חלקן לא רוצות לדבר איתי... לא נעים להן בגלל גזר הדין שהוטל עלי", אומרת סמאר. "בימי רביעי אני לא עוצמת עין. זה היום שבו מבצעים את ההוצאות להורג. אני תמיד חרדה מפחד עד שהיום נגמר".
משפחתה של סמאר ממשיכה לנסות ולערער על פסק הדין, אך כל הניסיונות עד כה נכשלו. משמעות הדבר שסמאר תוצא להורג בסופו של דבר.
ד"ר איימן, רופאת ילדים בבית חולים, נאלצה להיפרד מבנה בן השמונה על מנת להגן עליו. רופאים בעיראק, ידועים כמי ש"יש להם כסף" ומהווים מטרה. למרות מאמציה להגן עליו, נדחף בנה הקטן בטעות לתוך מדורה בקומזיץ בבית הספר. הוא סובל עכשיו מכוויות בדרגה 3 בכל גופו.
"אין לי מושג מה יעלה בגורלו של הבן שלי", אומרת ד"ר איימן. עיראק היא חיי, המדינה שלי. אני עובדת כדי לעשות את עיראק מקום טוב יותר. וזו בדיוק הסיבה לא לברוח מפה".
נחלה, אם לילד אוטיסט בן שש ומנהלת תחנת רדיו מקומית, אולצה לזהות את שאריות גופת בעלה השרופה לאחר פיצוץ שאירע על גשר בזמן שעבר עליו עם מכוניתו, בדרכו לאסוף את הבן מבית הספר.
"חברים סיפרו לי שעשרה נהרגו וחמישה עשר נפצעו בפיצוץ בגשר ג'ארידה", מספרת נחלה. "זה לא עולה בדעתך; את תמיד חושבת שלך זה לא יקרה. זה כואב לך אבל את משוכנעת שתישארי מחוץ לסטטיסטיקה".
מכיוון שבעלה היה רופא, כששמעה על הפיגוע, הייתה בטוחה שהוא נמצא באחד מבתי החולים ומסייע בטיפול בפצועים. לאחר שחיפשה בכל בתי החולים אחריו, הגיעה לאחד מחדרי המתים בו נמצאו גופות לא מזוהות שהיו מותכות יחדיו. שם זיהתה את גופת בעלה.
"אחרי שנים של חיים משותפים, את צריכה לזהות את בעלך ע"פ רווח בין השיניים או פין מתכת בברך", מספרת נחלה. "ידעתי שאלה השיניים שלו אבל לא רציתי להאמין... זה היה רגע קשה".
"דרך עיניהן" הוא דיווח נוקב המתאר את חייהן של שמונה נשים החיות בעיראק. כולן חותרות למען עתיד טוב יותר בנחישות רבה, תוך שהן מעבירות מסר של תקווה למדינה, לעם ודורות הבאים של נשים בארצן שקולן צריך להישמע.