השבת אנו מסיימים את קריאת ספר שמות, המכונה 'ספר הגאולה', שבו מתוארת יציאת עם-ישראל ממצרים. הספר מסתיים בתיאור הקמת המשכן, ובגילוי השכינה שהיה בו. בסיום הדברים אומרת התורה: "ובהֵעלות הענן מעל המשכן, יסעו בני-ישראל בכל מסעיהם".



נשאלת כאן שאלה כפולה: א) מה לעניין זה ולהקמת המשכן? עניין זה שייך, לכאורה, לסדרי המסעות של בני-ישראל? ב) מהדברים משתמע, שהנסיעה וההתקרבות לארץ-ישראל קשורה דווקא בהסתלקות השכינה - דווקא "בהיעלות הענן" אז "יסעו בני-ישראל"; זאת למה?



מסביר הרבי מליובאוויטש זי"ע, כי התשובה לשתי השאלות הללו היא אחת: התכלית של הכול, הן של המשכן הן של הבריאה כולה, מקופלת בכך שבני-ישראל 'נוסעים' דווקא "בהֵעלות הענן". אין זו רבותא לעשות את רצון ה' בשעה ששכינתו גלויה. התכלית היא להגיע אל הקדושה גם כאשר זו מוסתרת וחבויה, כאשר כלפי חוץ נראה שענן-ה' נתעלה ואינו נמצא כאן.



המדרש אומר: "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". וכי יש לפניו תחתונים ועליונים? אלא "תחתונים" - הכוונה למצב שאין הקדושה מאירה בגלוי, דבר שמביא עמו נחיתות רוחנית גדולה.



וזו כוונת הבריאה: שמקום 'תחתון' זה, שאין בו גילוי שכינה, יהיה 'דירה' לקב"ה - שאף שהקדושה אינה מתגלית כאן מצד-עצמה, ישכינו אותה בני-ישראל על-ידי התורה והמצוות.



לאור זאת מובן, שכאשר ענן-ה' נמצא למטה והכול רואים את גילוי השכינה, אין העולם הזה יכול להיחשב 'תחתון', וממילא לא יכולה להתגשם כוונת הבריאה. רק כאשר ענן-ה' עולה למעלה ואורו אינו מאיר כאן בגלוי - אז מתחילים ה'מסעות' של בני-ישראל, בדרכם להגשמת רצון-ה'.



כל ייעודו של המשכן, הוא להעניק לעם-ישראל את הכוח להביא את הקדושה אל תוך העולם, דווקא "בהֵעלות הענן". לכן מסתיים סיפור הקמת המשכן בפסוק המדבר על "הֵעלות הענן", שכן זוהי כל תכליתו של משכן ה'.



יש בכך גם הנחיה נצחית: בזמן הזה, כאשר עם-ישראל שרוי בגלות - כשחשכה רוחנית שוררת בעולם - זה הזמן שבו צריך להשתדל ביותר לעסוק בתורה ובמצוות. אסור לנו להירתע מהחושך הרוחני. להפך, עלינו להבין שזו התכלית והמטרה - להאיר באור התורה דווקא את החושך.



כשם שסילוק השכינה מהמשכן היה האות להתקדם במסע - כך גם הגלות והחשכה הרוחנית, הן המעודדות אותנו להתמסר למילוי השליחות האלוקית, ו'לנסוע' לעבר הגאולה השלמה.