בליל שבת, אחרי תפילת ערבית בבית-הכנסת "מורשת יהודית" באלקנה, קמו כל המתפללים והחלו לרקוד תוך כדי שירת "והיה כעץ שתול על פלגי מים, וכל אשר יעשה יצליח". היה זה רגע מיוחד, מרגש, בו כל המתפללים התחברו לאבל המשפחתי, באווירה של שבת קודש שבה אסור להתאבל. יעקב רוט, האב, קם גם הוא ממקומו והצטרף למעגל הרוקדים. זה היה השיר האהוב על רועי אהרון רוט הי"ד, מנרצחי ישיבת מרכז-הרב, אשר שעות ספורות לפני-כן נטמן בבית-הקברות של אלקנה.
"השיר הזה היה ה'מוטו' של רועי" – מספרת האם, אורלי רוט – "הוא התחבר לשיר הזה כשלמד בישיבה התיכונית ברמת-גן. לא במקרה השם השני שלו היה אהרון. כזה הוא היה, כמו אהרון הכהן. אוהב שלום ורודף שלום. תמיד חיפש לומר רק את המילה הטובה על כל אחד. היתה לו משמעת עצמית מדהימה, עם יכולת להבליג על התגרויות כלפיו, גם כשיכול היה להשיב. הוא התאמן למעלה מ-8 שנים בג'יו-ג'יטסו, וסלד ממכות".
רועי אהרון רוט הי"ד היה בן 19 במותו, הבן השני של המשפחה בת חמשת הילדים. אריק, הבכור, נפצע לפני כשנתיים בפעולה בעזה. הבת השלישית, מעיין, בת 16, דביר בין 13 וחצי ודניאל בן 10 וחצי.
אחיו של רועי, דביר, יושב ב"שבעה" וקורא מתוך "מסילת ישרים". "רועי התחיל ללמד אותי את הספר הזה" – מספר דביר – "זה היה הקו המנחה בחייו: שמירת הלשון, המוסר. שלילת לשון הרע. התנגדות להוצאת דיבה. למה אני כאן, למי לתת דין וחשבון? זה הוביל את כל חייו".
והאם אורלי מוסיפה: "חשובים היו לו שמירת קדושת השבת, קדושת הארץ. שבת, כך היה תמיד אומר, היא לא רק סעודות. אם אנחנו לא נשמור על קדושת השבת ועל קדושת ארץ-ישראל, איש לא ישמור על כך".
עד כתה י' למד רועי באלקנה. בכיתות י'-יב' למד בישיבה התיכונית ברמת-גן. בבית-הכנסת באלקנה זוכרים כולם את ה"אמן יהא שמא רבא" שלו, שהיה נשמע מקצה אחד של בית-הכנסת ועד קצהו.
לפני מספר ימים התקשר אליו ראש ישיבת רמת-גן, הרב פתחיה זיו אור, וביקש ממנו שיבוא להיות שליח ציבור בישיבה בתענית-אסתר, בעוד שבועיים. התפילה הזו כבר לא תתקיים. רועי ביקש ללמוד לפני הצבא בישיבת מרכז-הרב, שם חש מאושר. "אם יש לי מעט נחמה" – אומרת האם, אורלי – "היא שרועי נרצח בחודש שאהב ביותר, במקום שאהב ביותר, כשבידיו הספרים שאהב ביותר".