ב-11 במרס שנת 1978, אירע פיגוע "אוטובוס הדמים". ביום שבת אחר-הצהריים נחתה קבוצת מחבלים מארגון הטרור פת"ח בחוף מעגן מיכאל אליו הגיעו דרך הים בסירות גומי. כשהם בדרכם לכביש בחוף פגשו המחבלים את הצלמת גייל רובין שעסקה אותה שעה בצילומי טבע בקרבת החוף. הם רצחו אותה והמשיכו בדרכם.
שניים מהמחבלים עצרו מונית ובה נוסעים ונסעו דרומה. שאר המחבלים עצרו אוטובוס של מטיילים שהיה בדרכו לחיפה. באוטובוס היו חברי 'חוג המשוטטים' של אגד, עובדי החברה ובני משפחותיהם, שהיו בדרכם חזרה הביתה מיום טיול במערת הנטיפים. המחבלים השתלטו על האוטובוס ודרשו מהנהג לנסוע לתל אביב כשהם יורים במהלך הנסיעה אל עבר מכוניות חולפות. ארבעה בני אדם נהרגו מהירי.
שני המחבלים הנוספים חברו לאוטובוס בסמוך למחלף אולגה והעלו איתם את כל נוסעי המונית לאוטובוס. בהמשך הנסיעה הבחינו המחבלים באוטובוס אגד נוסף שניסה להימלט מהם. נהג האוטובוס ששמע על התקפת המחבלים, הסתובב והחל נוסע במהירות דרומה, אך לאחר מרדף של המחבלים הוא נאלץ לעצור את האוטובוס ונוסעיו הועלו גם הם לאוטובוס החטוף שהמשיך לדהור לעבר תל אביב.
לאחר ניסיונות רבים של המשטרה לעצור את האוטובוס הצליחו השוטרים בסופו של דבר לירות בגלגלי האוטובוס רק כשהגיע צפונית לצומת גלילות והוא נעצר. בין המחבלים לבין כוחות משטרה שהיו במקום התפתח קרב יריות ארוך שבסופו פוצצו המחבלים את האוטובוס על כל נוסעיו והוא הפך למלכודת אש גדולה. בפיגוע נרצחו 35 איש ונפצעו 71. בתגובה לפיגוע זה, ולפיגועים אחרים, יצאה מדינת ישראל למבצע ליטני בדרום לבנון.
במקום שבו הגיע האוטובוס לסוף דרכו הוקמה אנדרטה לזכר הנספים, הנמצאת מערבית לכביש החוף. בכניסה למוזיאון הרכב ההיסטורי של אגד עומד מה שהיה פעם אוטובוס, וכיום נותר ממנו שלד שרוף שחור, השרידים של אוטובוס הדמים מכביש החוף.
במקום שבו הגיע האוטובוס לסוף דרכו הוקמה אנדרטה לזכר הנספים, הממוקמת מערבית לכביש החוף. בכניסה למוזיאון הרכב ההיסטורי של אגד.
השר יצחק הרצוג, שר הרווחה והשירותים החברתיים, היה נציג הממשלה, בטקס האזכרה לציון זכרם של חללי הפיגוע בדברים שנשא אמר: "כל דור מביע אומר לדור הבא. חשבנו שאולי הדור הבא לא יחווה טרור וצער, אלא שבמציאות חיינו בארץ הזו, אנו ממשיכים לחוות סבל וכאב ואנו מציינים עוד אירוע קשה שהתרחש בסוף השבוע בירושלים. אנו נוצרים את הרגע בו נקטפו חייהם של אזרחים תמימים כאחד מרגעי הטרור הקשים ביותר שידענו ואומרים לעצמנו שלמרות הכאב נמשיך לחתור לשלום, השקט ובטח".