כבר שנתיים וחצי שתושבי גוש קטיף צועדים במסע ארוך ומפרך לעבר הקמת יישובי הקבע, מסע שעוד ימשך שנים עד שכל הקהילות ישבו מחדש למציאות נורמאלית. ועד העקורים מצין כי "למרות הקשיים הרבים אנשי גוש קטיף מוצאים בתוכם את התעצומות הנדרשות לדרך ארוכה זו, הקמת הישובים ותחזוקת הקהילות במציאות הזמנית דורשת משאבים רבים, ולצערם הרב של הקהילות מנהיגות המדינה איננה נרתמת למשימה בעוצמה הנדרשת, וקהילות גוש קטיף נדרשות לגייס תקציבים ומשאבים גדולים בכדי להצליח להשתקם". ועד מתיישבי גוש קטיף מתכוון להפנות את הכסף שייאסף למטרות אלה.
לדברי אנשי הועד שלוש משימות עומדות בפניהם: סיוע למשפחות מוחלשות וחלשות, בנין הרוח ושיקום הקהילות.
על מצבן של המשפחות המוחלשות והחלשות אומרים שם כי "חוק הפיצויים נחקק באופן רשלני ובכך משפחות רבות מצאו את עצמם נופלות בין הכיסאות וללא הפיצוי המינימאלי המאפשר את החזרה למסלול החיים הנורמאלי. יש שדווקא משפחות אלו נקלעו למציאות של אבטלה ואז המצב חמור שבעתיים".
יעד נוסף הוא כאמור בנין הרוח. "המציאות של משבר גוש קטיף זוקקת השקעה גדולה בבנין הרוח: בתי הספר, פעילות הנוער. מוסדות התורה והמסגרות להורים. באין גורם מוניציפאלי הנושא באחריות והמבין את חשיבות העצומה של בנין הרוח הרי דווקא מסגרות אלו הן הנפגעות ביותר ואין ביכולתם לתת את המענה ההכרחי והחיוני למשפחות, לנוער ולילדי הגוש".
ועל מטרתו השלשישת של מבצע איסוף הכספים, שיקום הקהילות, אומרים שם כי "למרות שכל המומחים טוענים שהקהילה היא התרופה הגדולה ביותר למשבר הגירוש, הרי הממשלה רחוקה מלהקציב את התקציב הנדרש לשיקום הקהילות, תקציב אשר יאפשר לקהילות להתקיים במציאות הזמנית ולהיערך ליישובי הקבע. כך שתושבי גוש קטיף נאלצים לשאת על גבם את מחיר ההפקרות החברתית של פקידי הממשל".
הרב קובי בורנשטיין מרכז הפרויקט מועד מתיישבי גוש קטיף אומר כי "ההפקרה הלאומית של תושבי גוש קטיף היא כתם שחור על החברה הישראלית. אנו מאמינים שככל שתגדל הערבות ההדדית של יהודים רבים בכלל הציבור לתושבי גוש קטיף, כך נוכל לרפא גם את הפצעים המדממים שהותירה ההתנתקות בחברה הישראלית".
לדברי אנשי הועד שלוש משימות עומדות בפניהם: סיוע למשפחות מוחלשות וחלשות, בנין הרוח ושיקום הקהילות.
על מצבן של המשפחות המוחלשות והחלשות אומרים שם כי "חוק הפיצויים נחקק באופן רשלני ובכך משפחות רבות מצאו את עצמם נופלות בין הכיסאות וללא הפיצוי המינימאלי המאפשר את החזרה למסלול החיים הנורמאלי. יש שדווקא משפחות אלו נקלעו למציאות של אבטלה ואז המצב חמור שבעתיים".
יעד נוסף הוא כאמור בנין הרוח. "המציאות של משבר גוש קטיף זוקקת השקעה גדולה בבנין הרוח: בתי הספר, פעילות הנוער. מוסדות התורה והמסגרות להורים. באין גורם מוניציפאלי הנושא באחריות והמבין את חשיבות העצומה של בנין הרוח הרי דווקא מסגרות אלו הן הנפגעות ביותר ואין ביכולתם לתת את המענה ההכרחי והחיוני למשפחות, לנוער ולילדי הגוש".
ועל מטרתו השלשישת של מבצע איסוף הכספים, שיקום הקהילות, אומרים שם כי "למרות שכל המומחים טוענים שהקהילה היא התרופה הגדולה ביותר למשבר הגירוש, הרי הממשלה רחוקה מלהקציב את התקציב הנדרש לשיקום הקהילות, תקציב אשר יאפשר לקהילות להתקיים במציאות הזמנית ולהיערך ליישובי הקבע. כך שתושבי גוש קטיף נאלצים לשאת על גבם את מחיר ההפקרות החברתית של פקידי הממשל".
הרב קובי בורנשטיין מרכז הפרויקט מועד מתיישבי גוש קטיף אומר כי "ההפקרה הלאומית של תושבי גוש קטיף היא כתם שחור על החברה הישראלית. אנו מאמינים שככל שתגדל הערבות ההדדית של יהודים רבים בכלל הציבור לתושבי גוש קטיף, כך נוכל לרפא גם את הפצעים המדממים שהותירה ההתנתקות בחברה הישראלית".