המשרד להגנת הסביבה מחמיר את התקן הישראלי הקובע מהי התכולה המותרת של יסודות רדיואקטיביים טבעיים במוצרי בנייה. הגרסה החדשה והמחמירה של התקן נכנסה לתוקף ב-1.1.2008 ותאפשר בקרה מסודרת של הרשויות השונות על ריכוז היסודות הרדיואקטיביים ממקורות טבעיים במוצרי הבנייה, תוך הישענות מרבית על המלצות בינלאומיות.
ד"ר סטיליאן גלברג, ראש אגף למניעת רעש וקרינה, מסביר, כי תקן זה חל על מוצרי בנייה המכילים חומרים מינראליים (כדוגמת: בלוקים, אריחי ריצוף וחיפוי, לוחות, מוצרי בטון, מוצרי אבן טבעית וכו') המשמשים לבניית קירות, תקרות ורצפות, לחיפויים בבניינים המיועדים לשהיית בני אדם ועל בטון שנועד ליציקת קירות, תקרות ורצפות.
התקן מחמיר את גירסתו הקודמת מ-2002, אשר התייחס ל "בלוק האפור", שהינו בעל רדיואקטיביות נמוכה והיה בשימוש בישראל בעבר. לצורך יישום התקן, יש למדוד דוגמה של חומר בניה במעבדה מוסמכת על-ידי המשרד, כאשר מודדים את תכולת הרדיונוקלידים ומקדם אמנציה של גז ראדון בדוגמה.
ד"ר ויקטור שטיינר, ממונה קרינה מייננת במשרד להגנת הסביבה מסביר, כי לאורך השנים, ובעקבות השינויים שחלו בזמינות חומרי הגלם בעלי תכולה נמוכה של יסודות רדיואקטיביים ובדרישות החוזק, חלק ממוצרי הבנייה החדשים פולטים יותר קרינה.
בדומה לתקן האירופי התקן הישראלי מאפשר תוספת קרינה ולפי הדרישות התוספת חייבת להיות פחות מ 0.3 מיליסיוורט לשנה, הדומה למנת הקרינה שמקבלים באופן טבעי מהקרקע או מהחלל (קרינה קוסמית). מנת הקרינה המותרת מוגבלת לפחות מ- 0.7 מיליסיוורט לשנה.
ד"ר שטיינר מרגיע ומסביר, כי אין צורך למגן מבנים ישנים. "ידוע היטב" הוא אומר "שחומר הבניה הישן בארץ היה פחות עשיר ברדיונוקלידים. זאת, בגלל השימוש בחול ים, באגרגטים גיריים מהמחצבות באזור מרכז הארץ, בגלל שלא הכניסו אז אפר פחם בחומרי בניה ובגלל חוסר יבוא של חומרים מיוחדים כמו פומיס. כיום, במקום חול ים משתמשים בחול "רותם" מהנגב, באגרגטים דולומיטיים ומוסיפים אפר פחם גם למלט וגם לבטון כתחליף לחול. בנוסף, מביאים לישראל, פומיס (חומר וולקני) מטורקיה ויוון עם תכולת רדיונוקלידים גבוה יחסית. עד לפני מספר שנים הביאו פומיס גם מאיטליה שהינו פומיס עם רמת רדיואקטיביות פי ארבע יותר גבוה, דומה לרמת הרדיואקטיביות של אפר פחם".
ד"ר גלברג מסביר, כי לפי הועדה הבינלאומית להגנה מקרינה, חשיפת האדם לקרינה בטווח הארוך מגדילה את סיכונו לחלות בסרטן. לכן, יש להגביל את מנת הקרינה, בתוך התייחסות לגורמים כלכליים וסוציאליים במדינה. במסגרת התקן החדש, לא ניתן יהיה לעלות את הרדיואקטיביות מעבר לתקן המותר וכך לדוגמה לא ניתן יהיה לייבא חומרים המכילים יותר יסודות רדיואקטיביים או להוסיף יותר אפר פחם או אגרגטיים יותר עשירים ברדיונוקלידיים.
בהתאם לדרישות המשרד להגנת הסביבה, מכון התקנים קבע בתקן 5098 : חובה שכל חומר בניה ייבדק החל מ 1.1.2008. הוא גם קבע, בתקן הישראלי לבדיקת בטונים, חובה לבדוק קרינה לפי ת"י 5098 בבטון.
המשרד יפעל להוספת דרישה זו ברישיון עסק של היצרנים והיבואנים של מוצרי בניה ועל פי החוק, מפקחי קרינה של המשרד רשאים לקחת לבדיקה דוגמאות מאתרי בניה או ממפעלים.
ד"ר גלברג אומר כי "כעת יש בידי הציבור כלי חשוב ונוח המאפשר לבדוק שהבית החדש שלהם יהיה בנוי מחומרי בנייה שאינם מסכנים את בריאות המתגוררים בבית".
ד"ר סטיליאן גלברג, ראש אגף למניעת רעש וקרינה, מסביר, כי תקן זה חל על מוצרי בנייה המכילים חומרים מינראליים (כדוגמת: בלוקים, אריחי ריצוף וחיפוי, לוחות, מוצרי בטון, מוצרי אבן טבעית וכו') המשמשים לבניית קירות, תקרות ורצפות, לחיפויים בבניינים המיועדים לשהיית בני אדם ועל בטון שנועד ליציקת קירות, תקרות ורצפות.
התקן מחמיר את גירסתו הקודמת מ-2002, אשר התייחס ל "בלוק האפור", שהינו בעל רדיואקטיביות נמוכה והיה בשימוש בישראל בעבר. לצורך יישום התקן, יש למדוד דוגמה של חומר בניה במעבדה מוסמכת על-ידי המשרד, כאשר מודדים את תכולת הרדיונוקלידים ומקדם אמנציה של גז ראדון בדוגמה.
ד"ר ויקטור שטיינר, ממונה קרינה מייננת במשרד להגנת הסביבה מסביר, כי לאורך השנים, ובעקבות השינויים שחלו בזמינות חומרי הגלם בעלי תכולה נמוכה של יסודות רדיואקטיביים ובדרישות החוזק, חלק ממוצרי הבנייה החדשים פולטים יותר קרינה.
בדומה לתקן האירופי התקן הישראלי מאפשר תוספת קרינה ולפי הדרישות התוספת חייבת להיות פחות מ 0.3 מיליסיוורט לשנה, הדומה למנת הקרינה שמקבלים באופן טבעי מהקרקע או מהחלל (קרינה קוסמית). מנת הקרינה המותרת מוגבלת לפחות מ- 0.7 מיליסיוורט לשנה.
ד"ר שטיינר מרגיע ומסביר, כי אין צורך למגן מבנים ישנים. "ידוע היטב" הוא אומר "שחומר הבניה הישן בארץ היה פחות עשיר ברדיונוקלידים. זאת, בגלל השימוש בחול ים, באגרגטים גיריים מהמחצבות באזור מרכז הארץ, בגלל שלא הכניסו אז אפר פחם בחומרי בניה ובגלל חוסר יבוא של חומרים מיוחדים כמו פומיס. כיום, במקום חול ים משתמשים בחול "רותם" מהנגב, באגרגטים דולומיטיים ומוסיפים אפר פחם גם למלט וגם לבטון כתחליף לחול. בנוסף, מביאים לישראל, פומיס (חומר וולקני) מטורקיה ויוון עם תכולת רדיונוקלידים גבוה יחסית. עד לפני מספר שנים הביאו פומיס גם מאיטליה שהינו פומיס עם רמת רדיואקטיביות פי ארבע יותר גבוה, דומה לרמת הרדיואקטיביות של אפר פחם".
ד"ר גלברג מסביר, כי לפי הועדה הבינלאומית להגנה מקרינה, חשיפת האדם לקרינה בטווח הארוך מגדילה את סיכונו לחלות בסרטן. לכן, יש להגביל את מנת הקרינה, בתוך התייחסות לגורמים כלכליים וסוציאליים במדינה. במסגרת התקן החדש, לא ניתן יהיה לעלות את הרדיואקטיביות מעבר לתקן המותר וכך לדוגמה לא ניתן יהיה לייבא חומרים המכילים יותר יסודות רדיואקטיביים או להוסיף יותר אפר פחם או אגרגטיים יותר עשירים ברדיונוקלידיים.
בהתאם לדרישות המשרד להגנת הסביבה, מכון התקנים קבע בתקן 5098 : חובה שכל חומר בניה ייבדק החל מ 1.1.2008. הוא גם קבע, בתקן הישראלי לבדיקת בטונים, חובה לבדוק קרינה לפי ת"י 5098 בבטון.
המשרד יפעל להוספת דרישה זו ברישיון עסק של היצרנים והיבואנים של מוצרי בניה ועל פי החוק, מפקחי קרינה של המשרד רשאים לקחת לבדיקה דוגמאות מאתרי בניה או ממפעלים.
ד"ר גלברג אומר כי "כעת יש בידי הציבור כלי חשוב ונוח המאפשר לבדוק שהבית החדש שלהם יהיה בנוי מחומרי בנייה שאינם מסכנים את בריאות המתגוררים בבית".